...ולא נודע כי באה אל קרבנו

יצא לנו לדבר בזמן האחרון על השינוי בחיים שלנו ושל ליבי, מאז שחזרנו. אני חושב שקרן סיכמה את זה מאוד יפה: נראה כאילו ליבי היתה כאן תמיד. אמפירית, היו הרבה שינוים. אבל כנראה שטבע האדם, יחד עם הילדה המקסימה והשורדת שלנו, כבר הפכו את ה- 40 יום שלנו ביחד להרגל.
40 ימים שאנחנו מכינים לה ארוחות בוקר, 40 ימים שאנחנו משכיבים אותה לישון; 40 ימים שהיא מחייכת אלינו את החיוך המקסים שלה, 40 ימים ששנינו הורים, וזה נראה כאילו תמיד היינו שם. לך תבין... יש לנו כנראה עוד המון מה ללמוד על ליבי, על עצמנו, ובכלל.. הנה עוד דוגמה:
שמענו הרבה פעמים, מהרבה חברים, ש"עשינו מעשה אצילי" באימוץ, ו/או ש"אימוץ הוא מעשה אצילי" וכו'. טוב, למה להתווכח עם מישהו שאומר לך בפניך מחמאה כזו, מה גם שברמה הכללית, אימוץ הוא בהחלט מעשה אלטרואיסטי... אבל בצד של קרן, זה נראה תלוש. היא הרי יודעת בעצמה מה הביא אותה ללכת על אימוץ. הסיבות שלה היו אנוכיות, ולכן מביך אותה כשמייחסים לה את ה"אצילות" הזו (קרן שלי היא אדם מאוד ישר, ולא נוהגת להתהדר בנוצות שלא מגיעות לה).
...ואולי זה פשוט מעשה טוב. למה אני מתכוון כשאני כותב "מעשה טוב"? נדמה לי שהכוונה היא למין WIN-WIN שכזה. משהו שמעלה את כמות הטוב הכללית בעולם. קשה לי לחשוב על מישהו או משהו שלא יצא נשכר מהאימוץ הזה... ואם יש כזה, הרי שלא נותר לי אלא לחוש כלפיו רחמים.

היום, לכבוד העובדה המשמחת שליבי בת שנה ושמונה חודשים, והעובדה הלא פחות משמחת שסוף-סוף הצלחנו לשים יד על הג'יפ של ההורים, יצאנו לטיול שטח - הראשון שלנו עם ליבי. צרפנו את מרקו ותמי שנמצאים בארץ ומאוד רצו שמרקו יחווה גם את ארץ ישראל ש"מעבר לכביש", ויצאנו לנחל רקפת ולמוחרקה. מסלול לא ארוך, לא רחוק ותמיד יפה. ארץ הזיתים של הכרמל, נקיקי נחל רקפת הכל כך אירופאי, הנוף מהגג של המוחרקה, והירידה הכייפית למטה. יכול להיות רע? אז באמת מאוד נהנינו, ליבי הוכיחה נכונות, והיה טיול מצוין.
מי שמכיר אותנו יודע שטיולי השטח האלה הם לא סתם בילוי עבורנו, אלא כמעט צורך. היתה לנו תקופה די ארוכה שלא הצלחנו לצאת, וזה הורגש... אי שם בנימים הדקים שבין הקרקפת לקורטקס נוצר דיסוננס שקשה להסביר אותו למי שלא חולה במחלה שלנו. חששנו איך יהיה לטייל עם ליבי - בת שנה ושמונה, דעתנית, ופצצת אנרגיה... אבל עמוק בלב ידענו שהיא חלק מהמשפחה הזו! וככזו, היא גם חלק מהטיולים. אנחנו כל כך שמחים שלא התבדנו - יאללה מכתש רמון, הנה אנחנו באים!

אומרים ש...

אומרים שזה לא קל לגדל ילד/ה, אומרים שלגדל ילד/ה זה הדבר הכי מספק בעולם, יש המון "אומרים ש.." על ילדים, גידול ילדים. ברור..

• זה עניין נפוץ - לרוב האנשים יש ילדים (גם אם חלק מהם נסעו עד קראס בשביל זה),
• זה עניין חשוב לכולנו ברמה האישית - הילדים שלנו מאוד, אבל מאוד חשובים לנו,
• זה עניין נהדר להתייעץ עליו, לחקור אותו, לקרוא עליו, לנסות להבין אותו/אותה,
  
• זה עניין רכילותי נפלא - אין כמו להיות קיביצער לשיטות החינוך של מישהו אחר...

כך זה גם אצלנו. חשוב לנו, מעסיק אותנו. חשבתי שיהיה ראוי ומעניין לפרסם כאן כמה פניני חכמה ואמרות כנף ש.. איך אומרים בעידן המידע.. עברו תחת אצבעותי או עיני. חלקן מהרשת, חלקן מספר של כריסטופר גרין שאנחנו קוראים עכשיו, לעיונכם והנאתכם (הלא מובטחת):

• גידול ילדים הוא בחלקו הנאה ובחלקו מלחמת גרילה. אד אסנר
• הפעוט מעוצב באופן מושלם בכל פרט ופרט, למעט ליקוי קטן אחד - הוא מסוגל להגיע לרמת פעילות של נמל תעופה בינלאומי, אבל מגדל הפיקוח שלו אינו פועל. כריסטופר גרין
• תינוקות וילדים קטנים חיים בהווה, מבוגרים חיים בעתיד, זקנים חיים בעבר. רוברט הינליין
• אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם. יאנוש קורצ'אק
• יום שלם בחברת האנשים הקטנים והנמרצים האלה מותיר את ההורה במצב של שיתוק מהצוואר ומעלה. כריסטופר גרין
• ילדים רבים יותר היו לומדים חשבון טוב יותר, לו הוצא לימוד החשבון מחוץ לחוק. ג'ון ק. הולט
• אתה יודע שהילדים גדלים כשהם מתחילים לשאול שאלות שיש להן תשובות. ג'ון ג. פלומפ

וכמובן, אי אפשר בלי ג'ובראן - הדבר הכי יפה שקראתי אי פעם על ילדים:

ילדיכם הם לא הילדים שלכם.
הם בני ובנות החיים המשתוקקים לעצמם.
הם באים דרככם אבל לא ממכם,
ולמרות שהם עמכם, הם לא שייכים לכם.
אתם יכולים לתת להם את אהבתכם, אבל לא את מחשבותיכם.
כי יש להם מחשבות משל עצמם.
אתם יכולים לשכן את גופיהם אבל לא את נפשותיהם,
כי נשמותיהם שוכנות בבית העתיד, בו לא תוכלו לבקר, אף לא בחלום.
אולי תשאפו להיות כמוהם, אבל אל תנסו לעשותם כמוכם...

אני יודע, רשימת אמרות שפר זה נדוש, אבל אלה החיים שלנו והבלוג שלנו.
להת'

ג'חנון, והצדעה לרוסים

הופס, עבר חלף לו עוד שבוע. חזרנו עכשיו ממטה הקוגיז בגעש (קוגיז = המון מוזיקה טובה. הנה לינק). אכלנו ג'חנון ונהנינו מחברה טובה... משיחה טובה... ומשמש ישראלית טובה. ליבי שלנו היתה פעילה כרגיל. הסתובבה בבית, פתחה וסגרה דלתות ...עניין הדלתות מקסים אותה. החל מהיום השני שלה איתנו, אי שם בסיביר הקפואה, ועד היום - אם יש דלת, נצלנה כראוי: פתח, סגור; פתח, סגור שוב וחוזר חלילה. מעניין שגם לי בגילה היה את הפטיש הזה - מין צרופי מקרים שגורמים לך להרהר בגורל, כוח עליון וכיוצא באלה עניינים ברומו של עולם...
לקה ולי יש כבר שמות. די דומים, אבל מובחנים. היא "איייה" (IIIIAAH), ואני "איייו" (IIIIEO). יש עוד מספר מילים בסיסיות, כגון "יאמיאם" שזה אוכל. ליבי גם שרה הרבה.
באופן כללי, חיי היומיום איתה עמוסים, והיא תובענית כמו שילדים בני שנה וחצי יודעים להיות: קמה מוקדם בבוקר - לרוב בסביבות 6, נכנסת לישון ב- 20:15, ובאמצע - עולם ומלואו! ארוחות, משחקים, טיולים ומה לא. קרן אומרת שקשה לה למצוא 5 דקות לטפל בבית, שלא לדבר על לנוח. אבל ליבי ישנה בצהרים בערך כשעה, וזו שעת החסד של קרן.

עוד משהו שרציתי לדבר עליו:
נדמה לי שאנחנו חייבים לומר מילה טובה על בית הילדים. קיבלנו את ליבי כשהיא עצמאית מאוד, יודעת להתלבש ולהתפשט (לא לבד, אבל היא משתפת פעולה ורואים שהיא מבינה), לאכול, גם אם בלחץ סביב האוכל, יודעת להתקלח, מכירה כללי התנהגות - צריך להצדיע לרוסים: בסה"כ, הם עשו עבודה מאוד יפה עם ליבי - במסגרת המגבלות הרבות של בית ילדים שנמצאים בו ילדים נטושים ו/או יתומים. אתה לא ממש יכול לצפות מהם שיספקו תחליף הולם לאבא ואמא - הרי אין כזה. קשה מאוד לתת מענה לחסכים הרגשיים (ולפעמים גם ברמה הפיזית) של הילדים. אבל בכל תחום אחר - ממש עשו עבודה מכובדת, ומגיע להם שאפו!
הלוואי שהיינו יכולים לעזור להם בעוד משהו שם...

טוב, זהו בינתיים - אני רוצה להספיק לנמנם קצת לפני שהיא קמה... זה גם ההסבר (העיקרי), לזה שאנחנו כותבים פחות עכשיו. אנחנו כבר לא ב"חופש", חזרנו לשגרת ימי עבודה (טוב, נו - חלק מאיתנו, והחלק השני עובד עכשיו בגידול ילדים, שזו, כידוע לכל מי שהתנסה בכך, יותר מעבודה), כבר אין לילות ארוכים להעביר... קיצור, אנחנו משתדלים לכתוב, אבל קשה לנו לשמור על אותו סטנדרט. לידיעתכם...

ביי בינתיים

נ.ב. בעקבות התגובה בפוסט הקודם, שינינו את ה- LOOK.
מה דעתכם?

ליבי שלנו כבר יודעת...

הנה חלפו ועברו להם שבועיים מאז שחזרנו לארץ עם ליבי. איך שהזמן עובר לו... קצת כמו בטירונות - כל יום כמו חודש וכל שבוע כמו יום... ליבי שלנו כבר רשומה במשרד הפנים, ובשבוע הבא תהיה בטיפת חלב... חוץ מזה:

ליבי שלנו כבר יודעת לאהוב ולהתפנק;
ליבי שלנו כבר יודעת לנשק ולחבק (אבל היא בררנית);
ליבי שלנו כבר יודעת מי זה גור;
ליבי שלנו כבר יודעת איך זה להסתובב בלי בגדים, יחפה על הדשא בחמסין;
ליבי שלנו כבר מכירה את סבא וסבתא משני הצדדים;
ליבי שלנו כבר מכירה את מגרש המשחקים;
ליבי שלנו יודעת לצחוק בקול גדול;
ליבי שלנו גם יודעת לבכות בקול גדול;
ליבי שלנו כבר יודעת להילחם!
ליבי שלנו כבר יודעת לקשקש בג'יבריש, לרוץ אל הידים של אמא, לרדוף אחרי מיצי, לשבת על המדרגה בכניסה ולאכול פרי, לרוץ בבית, להתלונן... ליבי שלנו הופכת די מהר לישראלית;
ליבי שלנו היא כבר לא הבובה החיוורת והנוחה לקהל שהכרנו מבית הילדים. ליבי שלנו היא בן-אדם קטן, עם רצונות ורגשות; עם צרכים ועם חולשות; עם המון אופי ורצון (עקשנית!), ובעיקר - המון אושר שזורח לה מהפנים ומאיר את כל הלבבות סביבה.

ליבי שלנו עוד לא יודעת ללכת לישון בלי לבכות;
ליבי שלנו עוד לא יודעת להתאפק כשמישהו מתקרב למטבח והיא רצה לשם ונוהמת ומיללת ורוטנת עד שהיא מקבלת משהו לאכול...
ליבי שלנו עדיין מרביצה הרבה יותר משהיא מלטפת;
לליבי שלנו עוד יש המון מה ללמוד - ממש כמו לכל ילד אחר בן שנה ושבעה חודשים.
גם להורים של ליבי עוד יש הרבה מה ללמוד, עליה ועל עצמם, אבל זה מה שהם יודעים לכתוב בינתיים...

אוף טופיק - מי ומה בקרסנויארסק

הי. חשבנו שלמען הדורות הבאים, כדאי שננסה להכין מעין מדריך קצר למי שעומד להגיע לקראס בחורף. במשך הזמן שעבר, עבדנו וליטשנו, והנה התוצאה. אנא שימו לב, מדובר בחוויות שלנו...

מה לובשים? (בחורף):
ביגוד חם! זה נשמע ברור לגמרי, אבל מה בדיוק?
א. מעיל חם! ידידי היקרים, המעיל הזה הולך להיות החבר הכי טוב שלכם במהלך *כל* התקופה שתשהו בקראס. חייב להיות מעיל איכותי וחם, מאוד מומלץ שיהיה לו כובע, רצוי גם באורך הברך, אבל לא חובה. אין חשיבות לעמידות למים, כי בקראס בחורף יורד שלג, לא גשם.
מהניסיון שלי, מעיל סקי עושה את העבודה. אם יש לכם חברים שחייבים טובה או אוהבים אתכם, זה הזמן לשיחת חולין יזומה; אם לא - אנא פנו לחנות המעילים הקרובה. המעילים ה"רגילים" שאנחנו משתמשים בהם בארץ נחשבים כאן לאפודה, לא יותר. אם אתם מהמרים מטבעכם, אפשר בהחלט לרכוש בקראס מעילים במחירים סבירים... בהנחה שתצליחו להגיע לקניון (ראו בהמשך) לפני שתקפאו למוות. אישית - לא ממליץ.
ב. ציוד חורף בסיסי - כפפות, רצוי כפפות עור מרופדות. אנחנו קנינו כפפות מבד ספנדקס כזה מודרני. מאוד נוח לתפעול (פלאפונים, מפתחות וכו'), אבל במינוס 10 ומעלה קר מאוד באצבעות. אפשר לקנות בקראס - יש כפפות צמר "אנגורה" בדוכנים ברחוב במחירים מצחיקים, אבל כדאי לבוא עם זוג אחד שישמש אתכם לפחות עד שתקנו. כובע הוא בגדר פריט חובה!.. צמר או עור מרופד, דגש על כיסוי של האוזניים. צעיף - יש מין "אביזר" כזה שנראה כמו שרוול של פליז עם שרוך הידוק בקצה. יכול לשמש גם ככובע וגם כמעין צעיף להגנה על אזור הצוואר והחלק התחתון של הפנים. מצאנו שזה מאוד יעיל מבחינת חימום, וגם מבחינת הנוחות. אם לא זה - צעיף חם.
ג. ביגוד תרמי - הדעות כאן חלוקות. אני אייצג את הצד של הגבר הקשוח והמסוקס: עזבו אתכם מזה! מכנס ג'ינס לא הדוק במיוחד, נעלי עור עמידות למים (רצוי עם סוליה לא מחליקה, אבל לא מחייב), זוג גרביים עבות ואתם מסודרים. כל השאר מסורבל ולא מצדיק את ההשקעה. הצד האחר במשוואה טוען: שטויות! גטקס לרגליים הוא פריט חובה, כמו גם נעלי/מגפי עור מרופדים מבפנים! אל תחלמו לצאת מהבית בלי זה, כמו גם גופיות ארוכות ללבישה מתחת לחולצה/סריג. אותו צד גם ממליץ מאוד לקחת גרביים טרמיות.
ד. בגדי בית קלים! טי-שירט, טריינינג קל וכו'... מאוד חשוב, ראו סעיף הבא.
*** מה לא להביא - אין שום טעם לקחת סוודרים וסריגים עבים. כל המבנים מחוממים ל- 25 מעלות. השאיפה היא להגיע למצב של שתי שכבות עיקריות: הפנימית מתאימה למבנה מחומם, והחיצונית - עבה מאוד, אבל "מתקלפת", כוללת מעיל עבה וחם, כפפות, כובע, צעיף וכו'.
השורה התחתונה היא - כל אחד מכיר את עצמו ואת הרגישויות שלו לקור, וכולנו נמצאים איפה שהוא על הקו שבין הצדדים שהוזכרו לעיל. לעניות דעתי:
מעיל טוב, כובע, כפפות, צעיף, נעליים מרופדות = חובה. כל השאר, לפי הרגישות. עוד קצת בעניין הזה בהערות הכלליות.

איפה גרים?
ברירת המחדל שלנו היתה מלון קרסנוירסק. לא זול, כ- 150$ לזוג בחדר, אבל המלון עצמו בהחלט מסביר פנים. מיקום מצויין במרכז, נקי, מאובזר - כולל מרכז עסקי עם שירותי מחשוב ואינטרנט (בתשלום לפי מגהבייט - חבילה של 60 מגה עולה 50$). לא ממש דוברי אנגלית, אבל בהחלט אפשר להסתדר, והאספרסו בלובי הוא הכי טוב שמצאנו בעיר (גם גלידות מצויינות). יש עוד מלונות - לא היינו בהם, אבל בדקנו אחד והיה יקר יותר ללא הצדקה.
אפשרות 2 - לשכור דירה. יש בקרסנויארסק דירות להשכרה במחירים שנעים בין 75-100$ ליום. ראינו 2 כאלה והן במצב סביר בהחלט. היתרון הגדול של דירה הוא המחיר, המטבח, ומכונת כביסה (אם יש). החסרונות? זה לא מלון. המיטה עלולה להיות בעייתית, רמת הניקיון לא תמיד עונה על הציפיות, לא בכל הדירות יש מכונת כביסה (בעייתי אם נוסעים לתקופה של 3 שבועות ומעלה). בנוסף, רוב הדירות הן משופצות ונמצאות במצב סביר, אבל הבניינים עצמם לא, כך שאתם עלולים להיתקל בבעיות של ריחות רעים, מעליות מקולקלות ועוד. נדמה לי שהשורה התחתונה היא עדיין לטובת הדירה, אם משיקולים כלכלים, ואם משיקולי עצמאות בנושא האוכל.

איפה/מה אוכלים?
מסעדות - אם אין דובר רוסית ביניכם, יש בעיה. ברוב המקומות שבהם היינו אין תפריט באנגלית, ואין דוברי אנגלית (או כל שפה אחרת לצורך העניין), כך שאם אתם לא מהמרים כפייתיים ומעוניינים לדעת מה אתם מזמינים - אתם מוגבלים במבחר שלכם. אנחנו מצאנו 4 מסעדות בהן היה לפחות תפריט באנגלית ולרוב גם מלצר/ית אחד שמסוגלים להבין אנגלית בסיסית. להלן:
מסעדה איטלקית ליד צ'יינה טאון (השם המקומי הוא "פסטה-פיצה") - אוכל איטלקי טוב, בעיקר הפסטות ומרק תפ"א עם כרישה. מחירים הגיוניים (כ- 500 עד 600 רובל, שזה 80 עד 100 שח לאדם, לארוחה מלאה, כולל שתיה קלה). נמצאת בקצה רחוב מירה - צריך קצת ללכת, כך שאם החורף בחוץ קשה, יש בעיה.
סולטן סולימן - מסעדה טורקית. אוכל טורקי וקווקזי, טעים ודי זול (מחירים דומים לזו שבאיטלקית, אולי טיפה יותר נמוכים). נמצאת בין רחוב מרקס למירה, קרוב למלון. לטעמנו, Best value for money, במיוחד אם יש רוח בחוץ.
קלינקה מלינקה - מסעדה רוסית שמשלבת אוכל כמעט מכל מדינה בברית המועצות לשעבר. נמצאת במרחק הליכה מהמלון, בערך כמו האיטלקית, אבל לצד השני. הכי זולה (כ- 15% פחות משתי הקודמות), אבל אנחנו מיצינו אותה די מהר. אולי זה רק אנחנו...
ממה רומא - מסעדה איטלקית על רחוב מירה. יקרה המונחים מקומיים (כמעט פי 2 לדעתי), ולנו לא נראה שיש הצדקה. אבל היא שם וקרובה יותר למלון מהאיטלקית השניה.
יש עוד מסעדות - יש KFC, יש Subway, ויש הרבה מסעדות מקומיות. אבל זה מה שאנחנו יודעים.
אפשרות ב: להכין לבד - אם אתם גרים בדירה ויש ציוד בישול (הבעיה היא לרוב בסירים וכלים), אפשר להכין ה-כ-ל לבד. יש המוני סופרמרקטים בקרסנויארסק, שעות הפתיחה מאוד נוחות - רובם פתוחים עד 10 בלילה ולפעמים גם 24 שעות. יש בהם כמעט הכל והמחירים דומים למה שאנחנו מכירים. הבעיות הן: א. הכל כתוב ברוסית, כך שלפעמים קשה לדעת מה אתה קונה; ב. אם אתם שומרי כשרות... ג. פירות וירקות טריים ברוסיה... איך אומר השיר: " זה לא אותו דבר". צריך לקנות את כל האריזה, האיכות בעייתית וגם המחיר. אם כבר, להתמקד במה שיש - כרוב, תפ"א וכו'.

איפה קונים?
יש הכל בקרסנויארסק. הסופרמרקטים מלאים, יש המון חנויות בגדים, נעליים, פלאפונים ומה לא. לנו היה קשה למצוא כלי בית, אבל יש בצ'יינה טאון (בסופרמרקטים אין! לך תבין..), ויש חנות צעצועים גדולה על רחוב מירה. היא נמצאת ממש בפינה של מירה ועוד רחוב ששכחתי את שמו, אבל זה לפני הקניון השחור, כשבאים מכיוון המלון. צריך להיכנס מהצד, לא מהכניסה שנמצאת בדיוק בפינה. אנחנו הלכנו בעיקר ל"קניון השחור" שנמצא ליד קלינקה מלינקה. טיפה ללכת, אבל יש הרבה מבחר.

איך מתנהגים?
תראו, אני לא מליץ יושר ולא צדקן, אבל אנחנו אלה שהגענו לארץ אחרת, שיש בה אנשים אחרים ותרבות אחרת *שלהם*. לטעמנו, ומהסברים של הרוסים, הנחת העבודה שלהם היא פשוטה וקשוחה: מכובדי היקרים - אף אחד לא חייב לכם כאן כלום! לא הסברים, לא יעילות, לא שירותיות ולא איכפתיות. צרפו את זה למוטו הרוסי הידוע של "נולדנו לסבול" ותבינו שהגישה הישראלית, החברמנית בעינינו (אחי מה אחי), הקיביצעריות ("תעשו ככה! זה יותר טוב")... מעוררת אצלם בדיוק את כל מה שאתם לא רוצים: אנטגוניזם, חוסר רצון ללכת לקראת ובוז. אי לכך - המלצותינו החמות:
- אל תנסו להבין, קבלו את זה ש*אתם* אחרים ולא הם;
- לבוש מכובד, סגנון דיבור מנומס(!!), כולל אינטונציות;
- בלי ניסיונות "לייעל" אותם;

הערות כלליות
אם אתם אוהבים טיולים, מומלץ להתארגן לטיול ב"סטולבי". פארק שהוא חלק משמורת טבע ענקית, קרוב לעיר (כחצי שעה נסיעה מהמרכז). אני יודע שזה נשמע הזוי לישראלים לצאת לטייל במינוס 15, אבל אני מאוד מאוד נהניתי. אורך המסלול הוא כ- 10 ק"מ הלוך חזור. ההליכה היא בשלג (אם זה בחורף), ובישראל, המסלול היה מסווג למיטיבי לכת. ברוסיה, עושים אותו ילדים בני 6 - עדות ראיה אישית שלי.
מילה לגבי הנעליים - יש לי תאוריה שגורסת שהחום בכפות הרגלים תלוי מאוד בזרימה חופשית של הדם לשם. הבעיה היא שלרוב הנעלים שלנו לא מתאימות לגרבים מאוד עבות, ולכן לוחצות כשנועלים אותן עם גרבים טרמיות. כתוצאה מכך, זרימת הדם לכפות הרגלים נפגעת והן פשוט קופאות - גם עם נעלים מרופדות וגרבים מתאימות. תחשבו על זה כשאתם נערכים.
אנחנו מצרפים תמונה של מרכז העיר עם סימון למקומות שתוארו כאן.
שיהיה בהצלחה...