אוף, איזה יום היה לנו היום!! כבר דווח בפוסט הקודם, שנכתב בסערת רגשות, אחרי שקה חזרה מבית המשפט, אבל למי שהפסיד, אחזור על הטקסט, גם כי חשוב, גם כי כיף: המשפט נגמר! יש החלטה חיובית! ליבי שלנו!
לא כל כך הצלחנו לישון אתמול, וגם כשכבר הצלחנו, זו היתה שינה לחוצה, מודאגת, חרדה. השעות הזדחלו להן ממש כמו בקורס לשעונים מתחילים, כשמלמדים את כל השעונים בעולם איך ללכת לאט יותר ככל שאתה צריך שיזוזו מהר... קה ואני התחלפנו מדי פעם - לפעמים היא ישנה שינה טרופה, ואני אוכל את עצמי מרוב מתח, ולעתים אני ישן שינה טרופה והיא מתפתלת מרוב עצבים. פשוט לא הצלחתי לסלק את הספקות - לך תאמין שמישהו יצליח להסביר לפרקליט רוסי בסיביר את מערכת היחסים המורכבים שקיימת בקיבוץ המתחדש, כשאנחנו בעצמנו לא בטוחים שאנחנו מבינים אותה... והוא חייב להבין, אחרת אין ליבי!
ירדנו לאכול בערך ב- 9 (כי צריך), וחזרנו לחדר כדי להעביר עוד כ- 4 שעות של מתח מורט עצבים... כל אחד בדרכו: קרן עשתה כל מיני דברים מועילים, ואני נפלתי שדוד ופשוט נרדמתי לעוד שעתיים של סיוטים. בכל מקרה, ב- 12 היינו בקפה למטה, משתדלים בכל הכוח... עד שמיכאל נכנס.
היה תדרוך קצר ומתוח - גם מיכאל נראה מאוד מאוד לחוץ, ואז הם נסעו, ואני נשארתי לשבת ולחכות. הדיון היה מתוכנן להתחיל ב- 14:00. ב- 14:30 עדיין לא שמעתי כלום והסרטים שעברו לי בראש יכלו לפרנס את המחלקה הדרמטורגית של מ.ג.מ. במשך שנה שלמה. ב- 14:43 הגיע הטלפון המיוחל, שסגר את המעגל. ניצחנו!
עפ"י קה, הדיון נמשך בערך כחצי שעה, ובחלקו הראשון עוד עלו כל מיני שאלות סביב הקיבוץ. בשלב הזה, העסק נראה ביש. רק אחרי כ- 20 דק' עברו לשאול על נושא הבטחון בישראל, ואז הבינה שזהו זה...
מיכאל וקה הגיעו למלון תוך כמה דקות. אחרי חיבוק אדיר לשניהם (גם למיכאל), הזמנו את מיכאל לכוסית וויסקי ודיברנו על המשפט. מיכאל היה פשוט גמור! סחוט, מרוקן לגמרי, ובקושי הצליח לשבת. אלכס מטף והוא נתנו את הנשמה בעניין שלנו וכנראה שהסיפור שלנו נגע בו הרבה יותר ממה שהוא התכוון. רק אז הוא גילה לנו שאפילו אתמול בערב עוד היו בעיות בניסוח המסמכים שהוא ואלכס הגישו וצריך היה לצרף הבהרות ועוד כל מיני מרעין בישין משפטיים כאלה ואחרים... העיקר שנגמר.
במקרה יצא שמושיקו, סנה והוקסלרים חזרו בערך באותה שעה מבית הילדים שלהם (שנמצא בססנובובורסק, כ- 45 דק' נסיעה). נו, אז כמובן שהצטרפו לשמחה. הוקסלרים הביאו פרחים (איזה אנשים נפלאים), ודיברנו וצחקנו והיינו מ-א-ו-ש-ר-ים! הטלפונים והסמסים התחילו לזרום והבנו שהדמעות בישראל זורמות גם הן...
אחרי ששיחררנו את מיכאל, יצאנו עם כולם למסעדה הטורקית (היום היתה רוח בחוץ, שזה אומר שבמקום מינוס 10, מרגישים כמו מינוס 20 - אבל למי אכפת...) ואכלנו ושתינו לכבוד ההצלחה... ניצחנו! אני מצטט את השופטת, שאמרה בסיום המשפט לקה: "החל מהיום, את קארין, אמא של ליבי"!
בשביל קה (ומשפחתה) הסתיימו (טוב, כמעט - אנחנו עוד לא בארץ) 12 שנים של ניסיונות, טיפולים, כמעטים, אכזבות, תסכולים ועינויים. אני פשוט לא מבין איך היא כל כך נפלאה אחרי כל זה - אני הייתי בועט את העולם כולו בימנית מסובבת לחיבורים של שביל החלב.
אז זהו לבינתיים. אני חושב שסיימנו את שלב הטיפוס על ההר במסע שלנו ומעכשיו אנחנו בירידה.. נכון, לא פשוטה, אבל אין דרך חזרה ואנחנו הולכים קדימה.
כמה מילים על מה שעומד לקרות:
מחר ומחרתיים אין ביקורים אצל ליבי, נראה אותה שוב רק ביום ב'. השבוע הקרוב יוקדש לבונדינג ולהיכרות עם סדר היום שלה, הרגלי אכילה, יציאות, כל מה שקשור בהורות לילדה בת שנה וחצי. אנחנו אמורים לקבל אותה לידינו לתמיד ביום ב' ב- 18 בפברואר ואז יש לנו יום וחצי לעבור ב- 3 משרדים שונים כדי להוציא לה דרכון ותעודת לידה חדשה (עם השם הנכון). במידה ונספיק, אנחנו עולים איתה על טיסה חזרה למוסקבה ביום ד' בערב, לנים במוסקבה וביום ה' בבוקר קה תיסע לקונסוליה כדי לקבל עבור ליבי אשרת תושב קבע בישראל. אם הכל יסתדר ויעבור בשלום, ביום ה' בלילה אנחנו עולים על טיסה חזרה הביתה.
אנחנו נמשיך לעדכן כאן - מקווים שהדרמות הגדולות כבר מאחורינו והחל מיום ב' תתחילו לקרוא כאן על חיתולים, משחקי ילדים, מוטוריקה עדינה וכיוצא באלה ענייני דיומא שרובכם מן הסתם מכירים עד זרא (אולי אפילו שכחתם כבר), אבל בשבילנו הם עדיין חג לעין, לאוזן וללב...
לילה טוב
רשומות
איזה כיף, איזו התרגשות, סוף סוף המשפט כבר מאחור.כל כך רוצים להיות איתכם ולחגוג איתכם, אין לכם מושג כמה דמעות של אושר והתרגשות ירדו פה היום. בגנים חגגנו את יום המשפחה והיה כל כך כיף לחשוב שיש עוד משפחה מאושרת אי שם בקראס.אוהבים ורוצים כבר לראות אותכם חוזרים עם האפרוחית הקטנה.
השבמחקד"ש ממיצי שמחכה לנו כל יום בארבע ליד הכלי אוכל.אוהבים ומתעדכנים הקדראים
אין לנו מילים כדי לתאר את האושר שלנו בשבילכם ולכולנו.בכל פעם שחושבים....דמעות של אושר אדיר זולגות על לחינו.
השבמחקאנחנו דודה ודוד(נכון כבר קודם היינו...)אבל זה אחר.לאלה שלנו יש אחיינית שהיא תוכל לשחק איתה באיפור ונסיכות.....(בצחוק קה..)
אתמול היה יום המשפחה,ואתם קיבלתם את המשפחה שלכם!!!
אוהבים ומחבקים כל הזמן ר+ד+א+א.
אם כל הדודים כבר כתבו אז...
השבמחקאיזה יום מאושר
אנחנו מתרגשים מאוד, שמחים בשבילכם וגם בשבילנו וסוף סוף התחלנו לנשום מחדש ושחררנו את האצבעות...
ראינו את התמונות והראנו לאורי את בת הדודה החדשה שלו (שתגיע באווירון...)
אנחנו מחכים לשמוע עוד דיווחים ולראות עוד תמונות וכמובן לשובכם חזרה ארצה כמשפחה.
הדודים מת"א
יש עוד דודים מת"א, שמזילים דמעות ומאושרים בשבלכם ובשבילנו ובשביל כולם! אוהבים אתכם ומחכים שתחזרו!
השבמחקמ+ש+א+י+ע+ד+מ ו-ע
תל אביב על הים...