חנוכה ראשון, נר שני

היום הדלקנו נר שני של חנוכה. היינו כולנו - גם גור, ואני הרגשתי משפחתי מאוד ושלם.
חנוכה הוא ללא ספק החג האהוב עלי, מילדות ועד היום. אין על חנוכה: הישיבה לאור נרות תמיד מייצרת אווירה אינטימית כזו, האוכל של חנוכה - אין לו בכלל מתחרים בחגים האחרים!.. יש משחקי חברה (סביבונים, לפידים), סיפור טוב (מכבים) ואחרון חביב - אני פירומן שטרם אובחן ע"י הרשויות, כך שבאמת, עם כל הרצון הטוב - אין תחרות!



אז זהו - אבא מאוד אוהב את חנוכה, אבל זה הבלוג של ליבי, ואם אבא רוצה - שיקים לו בלוג משלו.
לפני כשבוע (או שמא שבועיים) "סיפרתי" לליבי את ספור האימוץ שלה בפעם הראשונה. שכבנו לנו בסלון לפני ההשכבה, הבאתי את האלבום, הראתי לה את התמונות, וסיפרתי לה איך אמא ואבא נסעו רחוק, לארץ שקוראים לה רוסיה, ושם פגשו את ליבי, וביקשו שירשו להם לאמץ אותה כי היא כל כך נפלאה...



לא חושב שליבי באמת הבינה על מה אני מדבר, אבל הסיפור, הטון (החולמני משהו) שלי, והתמונות דווקא מאוד עניינו אותה, ואיפשהו - אני חושב שהזרע נטמן. זה היה רגע עדין, שקט ויפה, ואני כל כך שמח שלאמא של ליבי יש כזו יכולת הבחנה - לראות רגעים כאלה, שפתאום קורים - בלי תקיעה שוורים תרועה - ולתפוס אותם במצלמה.
יש עוד הרבה דברים שאפשר לכתוב על הנושא הזה של אם/איך/מתי/כמה מספרים לילד שאומץ... אבל נדמה לי שהבלוג של ליבי צריך (מדי פעם) גם פוסט "רגיל", שמספר עלינו ועל החיים שלנו ביחד. אז אולי בפעם אחרת...
עד אז, אני אספר לכם שהחנוכיה הנמוכה בתמונה היא החנוכיה שאמא וליבי הכינו ביחד;
שבחודש האחרון ליבי אוהבת לצייר, ושמבחינתה לפחות, יש לציורים שלה משמעות: זה חתול, זו רגל, זו יד... הציור האחרון שלה היה מאוד מירו.
אני אספר לכם שהיתה לנו שבת יפה ביחד, שבה פגשנו קצת משפחה (דודים, בניהם ובנותיהם);
שיש רגעים עם ליבי ש... כמו למשל היום כשלקחתי אתה מהגן וקיבלתי חיבוק חזק חזק וגם נשיקה.
ואני אספר גם שהנושאים הפילוסופים, ה"כבדים", אלה שהוזכרו קודם (ובפוסטים קודמים) מעסיקים אותנו כל הזמן. אתם מוזמנים (שוב, בפעם ה-100 בערך, אבל כנראה האחרונה, כי זה לא מנומס לנג'ס) להפסיק להתעצל ולהגיב.
להת'