הילדה הגדולה שלנו כבר ישנה לילה שלישי בלי חיתול, והפעם היא גם קמה באמצע הלילה לפיפי. באה אלינו לחדר. שאלתי בנימוס אם היא רוצה שאלווה אותה - כן! לא בכי ולא כלום. הלכנו ביחד, עזרתי לה קצת עם הפיג'מה, ואחרי שסיימה, רצה לה למיטה. כיסיתי אותה וזהו... נשיקה ולילה טוב. אמנם עוד מוקדם לומר, אבל כנראה שתקופת החיתול בחיים של ליבי מסתיימת לה.
עוד חוויה מהההשכבה של היום: הצעתי לליבי לשיר לה שיר אחר היום, ובחרתי את "ליושינקה". שיר עממי רוסי, כנראה נפוץ למדי. מה שהיה מעניין הוא התגובה של ליבי: היא לא הסכימה יותר לשירים אחרים, הקשיבה בריכוז ובכלל - נראה היה לי כאילו היא מכירה את השיר... כלומר, לא בדיוק מכירה, אבל משהו בתוכה מזהה. אולי זו סתם הזיה שלי, ואולי לא.
אנחנו משתתפים ב"קבוצה של הורים מאמצים", או איך שלא תכנו את זה, ובמפגש האחרון דובר גם על העניין הזה שאצל תינוקות צעירים מאוד, אין הפרדה בין הגוף הנפש (אולי גם אצלנו זה מלאכותי - מי יודע) והחוויות 'מעורבבות', ואולי בגלל זה, תחושות גופניות ונפשיות יכולות לקבל כל מיני הקשרים שמהווים מין זכרון לא מילולי שיכול להגיע מוקדם מאוד בחיים. אולי ליבי שמעה את השיר הזה מתישהו, איפשהו?!
אפרופו מילולי, הגברת הקטנה כבר מאוד מילולית, עד כדי כך שלפעמים בא לנו להדביק לה פלסטר על הפה... איפה ההבטחות לעיכוב וורבלי ואיפה ליבי! אי אפשר להאמין לאף אחד בארץ הזו...
...וכל זה אחרי שחגגנו שבועות והיינו בטיול בצפון (בתמונה) וחוץ מזה חנכנו את עונת הרחצה - גם באסי וגם בבריכה. ליבי זוכרת איך צוללים (צוללים - לא שמישהו 'מצליל' אותך ואתה יוצא מקרטע ומשהק - היא צוללת איתי 5 שניות בחן רב), אבל עדין פוחדת לנסות לשחות... ואנחנו מתרגלים למצב החדש שלנו (גור גר איתנו עכשיו), ו... כבר נורא נורא מאוחר!
ביי
עוד חוויה מהההשכבה של היום: הצעתי לליבי לשיר לה שיר אחר היום, ובחרתי את "ליושינקה". שיר עממי רוסי, כנראה נפוץ למדי. מה שהיה מעניין הוא התגובה של ליבי: היא לא הסכימה יותר לשירים אחרים, הקשיבה בריכוז ובכלל - נראה היה לי כאילו היא מכירה את השיר... כלומר, לא בדיוק מכירה, אבל משהו בתוכה מזהה. אולי זו סתם הזיה שלי, ואולי לא.
אנחנו משתתפים ב"קבוצה של הורים מאמצים", או איך שלא תכנו את זה, ובמפגש האחרון דובר גם על העניין הזה שאצל תינוקות צעירים מאוד, אין הפרדה בין הגוף הנפש (אולי גם אצלנו זה מלאכותי - מי יודע) והחוויות 'מעורבבות', ואולי בגלל זה, תחושות גופניות ונפשיות יכולות לקבל כל מיני הקשרים שמהווים מין זכרון לא מילולי שיכול להגיע מוקדם מאוד בחיים. אולי ליבי שמעה את השיר הזה מתישהו, איפשהו?!
אפרופו מילולי, הגברת הקטנה כבר מאוד מילולית, עד כדי כך שלפעמים בא לנו להדביק לה פלסטר על הפה... איפה ההבטחות לעיכוב וורבלי ואיפה ליבי! אי אפשר להאמין לאף אחד בארץ הזו...
...וכל זה אחרי שחגגנו שבועות והיינו בטיול בצפון (בתמונה) וחוץ מזה חנכנו את עונת הרחצה - גם באסי וגם בבריכה. ליבי זוכרת איך צוללים (צוללים - לא שמישהו 'מצליל' אותך ואתה יוצא מקרטע ומשהק - היא צוללת איתי 5 שניות בחן רב), אבל עדין פוחדת לנסות לשחות... ואנחנו מתרגלים למצב החדש שלנו (גור גר איתנו עכשיו), ו... כבר נורא נורא מאוחר!
ביי
רשומות
שוב תודה נועם, לא הצלחנו להגמל מהכתיבה שלך למרות ההפקות הארוכות מדי לטעמנו,נכון,אפשר לכתוב ספר על הקטנה/גדולה,על האופי הבלתי מתפשר, על התגובות תמיד מפתיעות ועל החן כו נשי כבר.
השבמחק