לילה טוב.
מצד אחד, זה יהיה עוד פוסט שאין בו חדשות. לא שמענו מטף, אצלנו לא השתנה כלום, עולם כמנהגו נוהג..
מצד שני, אני מרגיש שאנחנו (או לפחות אני) עובר איזה שינוי עדין בתוכי. אנחנו מדברים יותר על ליבי.. מתחילים להתרגל לרעיון...
היום הדלקנו אש ב"שמינה", שזה תנור לבנים שיש לנו בחצר. הילדים של השכנים ושל האחים הגיעו לבקר וביחד אספנו עצים ואיצטרובלים, הדלקנו את המדורה, וביחד טיפלנו באש: הוספנו עצים, שרפנו ניירות ועוד כהנה וכהנה משחקי ילדים/אש. החבריה הם בני 4-5, שזה אמנם קצת יותר מלבי, אבל פחות מהבן שלי, גור בן ה- 8, שזו השבת שלו עם אמא שלו, כך שגם הוא היה חסר.. תוך כדי ההתעסקות (ובכלל בזמן האחרון) הרגשתי איך זה עולה בי.. שאני רוצה וצריך "לאוורר" את כישורי בתחום זאטוטים. היום בהחלט היתה לי עדנה בתחום. אח"כ ישבנו ביחד - קרן ואני - מול המדורה הנגמרת. הסתכלנו על הגחלים ועל ה"בוק" האחרון שנשאר בוער, ודיברנו... בחוץ היו 4 מעלות, קר, יבש וצורב, אבל לנו היתה אש! אני סיפרתי לקרן על ההרגשה שלי והיא מצידה, אמרה שעכשיו, כשכבר "יש" לנו ילדה משלנו, ש"רק" לא נמצאת כאן (יש לה בגדים בארון, יש לה מיטה, יש לה אמא ואבא ואפילו חתולה..) כמה שליבי פשוט היתה חסרה כאן. או אולי יותר נכון, כמה חבל שליבי הפסידה את המדורה הזו, או... אה, נו, אתם מבינים נכון? (כמו שמיכאל מקרסנוירסק אומר). חוץ מזה, שחשוב לה שאת אותם דברים שעשיתי היום עם פרחחי השכונה, אדע לעשות גם עם ליבי: למשל ללמד אותה להדליק מדורה, לעזור לה במתמטיקה... והיא תדאג שליבי תהיה בלרינה. אני רוצה לנצל במה מכובדת זו כדי להבהיר שליבי, מכח היותה בת לעם הרוסי, לא תזדקק כלל לעזרה במתמטיקה, אם כי בענייני הדלקת מדורות, אני בטוח שאוכל לתרום.. לגבי הבלרינה, עיין ערך מתמטיקה.
דיברנו גם על עבודה ועל החיים שלנו. קרן מרגישה שבאיזשהו מקום, העיכוב נתן לה אפשרות לסיים את הסמסטר ו"לסגור פרק" כמו שצריך עם התלמידים, עם בית הספר ועם שאר המורים/ות. כמו שכבר נאמר כאן לפחות פעם אחת: אפשר להיות בכיינים פסימיים, ואפשר לראות את העולם נכון, כלומר, לראות את הטוב במה שקורה ולהבין שאם אין יכולת להשפיע, אין טעם לתת לבורא עולם את הסיפוק של לצפות בך מתבכיין.
אז זהו, אנחנו הולכים לישון - מזגן+רדיאטור והטמפרטורה בחוץ היא כ- 3 מעלות. בקראס יש מינוס 37 עכשיו... איך בכלל אפשר לנשום בכזה קור - לרוסים הפתרונים. נשאל את ליבי כשנוכל.
להת'
ק+נ
מצד אחד, זה יהיה עוד פוסט שאין בו חדשות. לא שמענו מטף, אצלנו לא השתנה כלום, עולם כמנהגו נוהג..
מצד שני, אני מרגיש שאנחנו (או לפחות אני) עובר איזה שינוי עדין בתוכי. אנחנו מדברים יותר על ליבי.. מתחילים להתרגל לרעיון...
היום הדלקנו אש ב"שמינה", שזה תנור לבנים שיש לנו בחצר. הילדים של השכנים ושל האחים הגיעו לבקר וביחד אספנו עצים ואיצטרובלים, הדלקנו את המדורה, וביחד טיפלנו באש: הוספנו עצים, שרפנו ניירות ועוד כהנה וכהנה משחקי ילדים/אש. החבריה הם בני 4-5, שזה אמנם קצת יותר מלבי, אבל פחות מהבן שלי, גור בן ה- 8, שזו השבת שלו עם אמא שלו, כך שגם הוא היה חסר.. תוך כדי ההתעסקות (ובכלל בזמן האחרון) הרגשתי איך זה עולה בי.. שאני רוצה וצריך "לאוורר" את כישורי בתחום זאטוטים. היום בהחלט היתה לי עדנה בתחום. אח"כ ישבנו ביחד - קרן ואני - מול המדורה הנגמרת. הסתכלנו על הגחלים ועל ה"בוק" האחרון שנשאר בוער, ודיברנו... בחוץ היו 4 מעלות, קר, יבש וצורב, אבל לנו היתה אש! אני סיפרתי לקרן על ההרגשה שלי והיא מצידה, אמרה שעכשיו, כשכבר "יש" לנו ילדה משלנו, ש"רק" לא נמצאת כאן (יש לה בגדים בארון, יש לה מיטה, יש לה אמא ואבא ואפילו חתולה..) כמה שליבי פשוט היתה חסרה כאן. או אולי יותר נכון, כמה חבל שליבי הפסידה את המדורה הזו, או... אה, נו, אתם מבינים נכון? (כמו שמיכאל מקרסנוירסק אומר). חוץ מזה, שחשוב לה שאת אותם דברים שעשיתי היום עם פרחחי השכונה, אדע לעשות גם עם ליבי: למשל ללמד אותה להדליק מדורה, לעזור לה במתמטיקה... והיא תדאג שליבי תהיה בלרינה. אני רוצה לנצל במה מכובדת זו כדי להבהיר שליבי, מכח היותה בת לעם הרוסי, לא תזדקק כלל לעזרה במתמטיקה, אם כי בענייני הדלקת מדורות, אני בטוח שאוכל לתרום.. לגבי הבלרינה, עיין ערך מתמטיקה.
דיברנו גם על עבודה ועל החיים שלנו. קרן מרגישה שבאיזשהו מקום, העיכוב נתן לה אפשרות לסיים את הסמסטר ו"לסגור פרק" כמו שצריך עם התלמידים, עם בית הספר ועם שאר המורים/ות. כמו שכבר נאמר כאן לפחות פעם אחת: אפשר להיות בכיינים פסימיים, ואפשר לראות את העולם נכון, כלומר, לראות את הטוב במה שקורה ולהבין שאם אין יכולת להשפיע, אין טעם לתת לבורא עולם את הסיפוק של לצפות בך מתבכיין.
אז זהו, אנחנו הולכים לישון - מזגן+רדיאטור והטמפרטורה בחוץ היא כ- 3 מעלות. בקראס יש מינוס 37 עכשיו... איך בכלל אפשר לנשום בכזה קור - לרוסים הפתרונים. נשאל את ליבי כשנוכל.
להת'
ק+נ
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה