הבטחתי קצת יותר רגש והגיגים.. מה שאנסה לעשות עכשיו דומה קצת לתרגום בגוף הסרט, לגבי כל שלב בתהליך:
(זה ארוך - ראו הוזהרתם)
1. הטיסה לשם: קרן ודורון דיברו עם יוליה מטראבקס והתברר לנו שאין מקום על הטיסות למוסקבה ביום שבת, לכן ניאלץ לטוס בשישי לפנות בוקר. נפלא - החיים מחייכים אלינו - מצפה לנו המתנה של כ- 12 שעות בשדה התעופה דומודדובו הנמצא "רק" כשעה וחצי נסיעה (כולל פקקים) ממרכז מוסקבה. הנסיעה למוסקבה יקרה ומייגעת. עשינו את זה בנסיעה הראשונה יחד עם הוקסלרים והפעם ניאלץ לוותר, הן מטעמי תקציב והן מטעמים לוגיסטיים. נחמתנו היחידה היא שבפעם הקודמת, כשחזרנו מקראס, מצאנו את ה"סבארו" שבקומה השנייה, ובו מבחר סלטים נאה למדי ומחירים סבירים בהחלט. מומלץ למי שייקלע אי פעם לסיטואציה. מעבר לזה, התחלנו להתארגן על ציוד לנסיעה. כשאני אומר התחלנו, אני מתכוון כמובן לקה, כי אני הרי לא ממש מוכשר לזה, שלא לדבר על העומס בעבודה. תרומתי הצנועה בינתיים היתה ששלחתי מייל למיכאל וביקשתי ממנו לנסות ולדאוג להזמנת חדרים במלון - נראה לי שהחלק הכי קריטי בעיר שהטמפרטורה הממוצעת בה נכון להיום היא מינוס 15 הוא שיהיה לך איפה לישון. עדיין לא חזר אלי עם תשובה - נקווה שיהיה בסדר. מחר נתארגן על מזוודות, טרולים לטיסה ובגדים תחתונים טרמיים. לקרן יש רשימה שעדיין לא נחשפה בפני של כל מה שהיא חושבת שצריך להעמיס. יהיה מעניין. עוד דבר קטן אחד: יתכן שנגיע לבן גוריון יחד עם ההורים שלי שטסים שעה לפנינו לטיול בקובה.. סתם כי בא לי לספר.
2. המתנה למשפט: אווווווו... זה כנראה החלק הכי מותח ומורט עצבים. מחד, כל מה שיש לנו לעשות, הוא להמתין בחוסר מעש - אפילו ביקור בבית ילדים כנראה לא יצא לנו לפני יום ב. מאידך, הרי אין גרוע יותר מלחכות בחוסר ידע ומעש: המוח מסתובב על ריק והכוח הצנטריפוגלי זורק החוצה את כל החששות, הפחדים והדאגות. אותי אישית מדאיג מאוד שאנחנו 3 זוגות שכולם אמורים להיות באותו יום, אצל אותה שופטת. בנובמבר הרי שמענו מיוליה שאפילו שני זוגות אצל השופטת "המהירה" זה קשה! אז אני דואג, וחושש, וזה מנקר לי בראש, וכו' וכו'.
3. המשפט: החלק שמטריד מאוד את קרן (נו, טוב, אני הרי לא אהיה שם, אלא אדאג בחוץ). אלף תקלות שממתינות להתרחש, ולך תדע: מה תשאל השופטת? מה היא רוצה לשמוע? כמה זמן? האם תינתן החלטה מיידית? האם חבורת לוגמי התה מרשויות הרווחה אכן עשו מלאכתם נאמנה והחתימו את אלפי הטפסים בצד הנכון עם החותמת הירוקה ולא חס וחלילה עם הכחולה? היום סיפרנו לגור שאנחנו נוסעים להביא את ליבי. לא אמרנו: "אולי?" או "ננסה.." - הבטחנו. אנחנו אנשים שנוהגים לקיים הבטחות, אבל בסופו של יום, אנחנו תלויים בתוצאות המשפט ובגחמת ליבה של השופטת.. פיונים קטנים במשחק הגדול שכולל פוליטיקה, סטטיסטיקה, דעות קדומות וגם ילדה אחת קטנה.
4. השהיה אחרי המשפט: בהנחה (האופטימית! תמיד אופטימית!) שיצאנו מהמשפט עם צו אימוץ - כאן בעצם אנחנו מתחילים את החיים שלנו כמשפחה. כאילו שנולדה לנו פגה קטנה שצריכה להישאר עוד כשבועים בבית החולים, עד שניקח אותה הביתה. בשלב הזה, אי הוודאות היא הפוכה מהמשפט - ההתמודדות העיקרית תהיה "תפעולית". מתי מבקרים, מה מביאים, איך יווצר הקשר ההורי.. וכמובן, מתי כבר זזים?
5. G-DAY: נדמה לי שהחשש העיקרי שלנו לגבי השלב הזה הוא: "מתי הוא כבר יגיע??"
6. "פוסט-פרוסס": נו, עזבו - זה עוד כל כך רחוק.. מי בכלל רואה למרחקים כאלה קדימה? העיקר שתהיה תמונה טובה בפספורט הרוסי שיהיה לה...
עד כאן להלילה. להת'
(זה ארוך - ראו הוזהרתם)
1. הטיסה לשם: קרן ודורון דיברו עם יוליה מטראבקס והתברר לנו שאין מקום על הטיסות למוסקבה ביום שבת, לכן ניאלץ לטוס בשישי לפנות בוקר. נפלא - החיים מחייכים אלינו - מצפה לנו המתנה של כ- 12 שעות בשדה התעופה דומודדובו הנמצא "רק" כשעה וחצי נסיעה (כולל פקקים) ממרכז מוסקבה. הנסיעה למוסקבה יקרה ומייגעת. עשינו את זה בנסיעה הראשונה יחד עם הוקסלרים והפעם ניאלץ לוותר, הן מטעמי תקציב והן מטעמים לוגיסטיים. נחמתנו היחידה היא שבפעם הקודמת, כשחזרנו מקראס, מצאנו את ה"סבארו" שבקומה השנייה, ובו מבחר סלטים נאה למדי ומחירים סבירים בהחלט. מומלץ למי שייקלע אי פעם לסיטואציה. מעבר לזה, התחלנו להתארגן על ציוד לנסיעה. כשאני אומר התחלנו, אני מתכוון כמובן לקה, כי אני הרי לא ממש מוכשר לזה, שלא לדבר על העומס בעבודה. תרומתי הצנועה בינתיים היתה ששלחתי מייל למיכאל וביקשתי ממנו לנסות ולדאוג להזמנת חדרים במלון - נראה לי שהחלק הכי קריטי בעיר שהטמפרטורה הממוצעת בה נכון להיום היא מינוס 15 הוא שיהיה לך איפה לישון. עדיין לא חזר אלי עם תשובה - נקווה שיהיה בסדר. מחר נתארגן על מזוודות, טרולים לטיסה ובגדים תחתונים טרמיים. לקרן יש רשימה שעדיין לא נחשפה בפני של כל מה שהיא חושבת שצריך להעמיס. יהיה מעניין. עוד דבר קטן אחד: יתכן שנגיע לבן גוריון יחד עם ההורים שלי שטסים שעה לפנינו לטיול בקובה.. סתם כי בא לי לספר.
2. המתנה למשפט: אווווווו... זה כנראה החלק הכי מותח ומורט עצבים. מחד, כל מה שיש לנו לעשות, הוא להמתין בחוסר מעש - אפילו ביקור בבית ילדים כנראה לא יצא לנו לפני יום ב. מאידך, הרי אין גרוע יותר מלחכות בחוסר ידע ומעש: המוח מסתובב על ריק והכוח הצנטריפוגלי זורק החוצה את כל החששות, הפחדים והדאגות. אותי אישית מדאיג מאוד שאנחנו 3 זוגות שכולם אמורים להיות באותו יום, אצל אותה שופטת. בנובמבר הרי שמענו מיוליה שאפילו שני זוגות אצל השופטת "המהירה" זה קשה! אז אני דואג, וחושש, וזה מנקר לי בראש, וכו' וכו'.
3. המשפט: החלק שמטריד מאוד את קרן (נו, טוב, אני הרי לא אהיה שם, אלא אדאג בחוץ). אלף תקלות שממתינות להתרחש, ולך תדע: מה תשאל השופטת? מה היא רוצה לשמוע? כמה זמן? האם תינתן החלטה מיידית? האם חבורת לוגמי התה מרשויות הרווחה אכן עשו מלאכתם נאמנה והחתימו את אלפי הטפסים בצד הנכון עם החותמת הירוקה ולא חס וחלילה עם הכחולה? היום סיפרנו לגור שאנחנו נוסעים להביא את ליבי. לא אמרנו: "אולי?" או "ננסה.." - הבטחנו. אנחנו אנשים שנוהגים לקיים הבטחות, אבל בסופו של יום, אנחנו תלויים בתוצאות המשפט ובגחמת ליבה של השופטת.. פיונים קטנים במשחק הגדול שכולל פוליטיקה, סטטיסטיקה, דעות קדומות וגם ילדה אחת קטנה.
4. השהיה אחרי המשפט: בהנחה (האופטימית! תמיד אופטימית!) שיצאנו מהמשפט עם צו אימוץ - כאן בעצם אנחנו מתחילים את החיים שלנו כמשפחה. כאילו שנולדה לנו פגה קטנה שצריכה להישאר עוד כשבועים בבית החולים, עד שניקח אותה הביתה. בשלב הזה, אי הוודאות היא הפוכה מהמשפט - ההתמודדות העיקרית תהיה "תפעולית". מתי מבקרים, מה מביאים, איך יווצר הקשר ההורי.. וכמובן, מתי כבר זזים?
5. G-DAY: נדמה לי שהחשש העיקרי שלנו לגבי השלב הזה הוא: "מתי הוא כבר יגיע??"
6. "פוסט-פרוסס": נו, עזבו - זה עוד כל כך רחוק.. מי בכלל רואה למרחקים כאלה קדימה? העיקר שתהיה תמונה טובה בפספורט הרוסי שיהיה לה...
7. חזרה לארץ: האמת היא שהיו לי כמה דברים לכתוב על נושא החזרה, אבל די. חלאס. כשנגיע אל הגשר, נעבור אותו - גם אם זה יהיה באומגה!
אז זהו לבינתיים - יש עוד המון מה לכתוב, על מה שהציק לנו (איפה לעזאזל קונים אוכל תנוקות וקומקום חשמלי בקראס?), על הדאגות, וכמובן - על האושר שאנחנו מקווים שיגיע.עד כאן להלילה. להת'
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה