קרסנויארסקים יקרים

מטבע הלשון הזה, "קרסנויארסקים יקרים", נטבע ע"י קה, עוד כשהיינו בקראס הקפואה והמושלגת. במרכז העיר פזורים רמקולים ובהם משודרת אחת מתחנות הרדיו המקומיות. בין שירי הלכת, היצירות קלסיות, פזמוני יורופופ ברוסית וסתם ג'ז מעליות, משובצות להן פרסומות (כנראה). לקה זה היה נשמע כמו "קרסנויארסקים יקרים! היום נספר לכם על..." וכו'. אנו נושאים עמנו את הביטוי הקולע הזה מאז, אבל היום הוא מקבל משמעות חדשה.

נסענו היום לפגישת מחזור של ילדי קראס. 3 זוגות, 3 ילדים = 3 משפחות. מדובר ב ש+ק הזכורים לטוב (כאן), וחבריהם פ+נ, שאותם לא הכרנו עד היום. שניהם אימצו בנים שנולדו בקראס (ואנחנו היינו בטוחים שבקראס יש רק בנות... כל הזוגות שהיו איתנו שם אימצו בנות). שני הבנים הם אמנם קרסנויארסקים יקרים, אך למרבה הצער, שהו בבית ילדים "באיזור קרסנויארסק" כפי שנהוג לומר ברוסיה - כלומר, רק 500 ק"מ משם, או אם תרצו, רק 7 שעות נסיעה מהעיר... כמו שאמרנו, בסביבה.

אחד מהזוגות אימץ דרך עמותת "עתיד הילדים", והשני כמונו, דרך "טף". מסתבר שהשוני הוא לא גדול כל כך - הנציגה של "עתיד" בקראס היא לא אחרת מאשר סווטה החביבה, אשתו של מיכאל... עולם קטן, נכון? טוב, אולי לא ברוסיה, שם הוא גדול ורחב ידיים, אבל אצלנו בישראל, הוא באמת קטן: מסתבר שנ. הכירה את קרן שלי מהמושב בו גרה כילדה.

היה מאוד מעניין ונעים אצל ק+ש בבית. נהנינו מאוד. יחסית למפגש של 3 פעוטות בני שנה ו- 9 עד שנתיים+, היה רגוע ותרבותי.



במשך הזמן שהיינו שם, ניסיתי לחשוב על הדברים הדומים והשונים בין המפגש שלנו לבין, נניח, המפגש המשפחתי שהיה לנו רק אתמול עם המשפחה של קה. לא ממש הצלחתי למקד את זה, עד שדנתי בעניין עם זוגתי (שתחיה). היא, כמובן, נעצה את הסיכה בדיוק המנתחים הרגיל שלה ובשני משפטים הבהירה לי את התמונה כולה: א. קיבלנו את הילדים שלנו מחונכים, עם הרגלי סדר וניקיון בסיסיים, ומכאן כנראה ההערה לגבי עניין הרגוע ותרבותי לעיל; ב. אצל כולנו - הנסיעה, המשפט, קבלת הילד/ה, הם מה שנקרא "ארוע מכונן", שמלווה אותנו, עם החוויות הדומות והשונות, הסיפורים, התיאורים... זה ממש כמו חווית הלידה של המשפחות "הרגילות", אבל נדמה לי (בלי כוונה לפגוע) שהסיפורים שלנו יותר מעניינים.
היה "מאושש ומחזק" (נא לקרוא במבטא של סייעת חינוכית - ארוווווך, ומכיל, עם חיוך מתוח על השפתיים), לראות משפחות אחרות מתמודדות עם אותם דברים שאנחנו מכירים כל כך טוב: כפיות מעופפות, ליטופים "עדינים" לפנים, קקי, פיפי, לוחמת גרילה זעירה וכו'... לשמוע מאנשים אחרים שגם הם הרגישו אחרי 3-4 ימים שזו טעות נוראית, שהם לא מתאימים להיות הורים, ושבכלל... תסובבו את העולם חזרה!
היה מאוד מרגש עבורי (ולא אמרתי כלום, כי לא ידעתי איך), לראות מפגש של 3 משפחות חדשות בישראל, של 3 זוגות שהפכו למשפחות בזכות האימוץ. בזכות זה שהמשיכו הלאה,
- למרות הקושי להתגבר על האכזבה מכך שלא, לא יהיה ילד ביולוגי שיישא את הגנים שלך (אלוהים יודע מה זה אומר..);
- למרות הקשיים שהתהליך הזה מציב, אם נפשיים (תקצר היריעה...), ואם כלכליים - זה עסק יקר! מאוד יקר! (ותודה למדינת ישראל שמוכנה לממן ולסייע כמעט כל דבר שקשור בלידה: טיפולי פוריות, הפריות ומה לא, אבל כלום! נאדא! גורנישט! לאימוץ);
ולראות 3 ילדים, קרסנויארסקים יקרים, שיגדלו בארץ שטופת שמש וים, להורים שהיו צריכים להוכיח שהם מתאימים, ויהפכו ל- 3 בוגרים מאושרים ושלמים... אמן.