80% ממה שאנחנו שומעים בזמן האחרון זה "לא!" מעבר לזה שליבי הגיעה לגיל הזה שבו יש רק תשובה אחת אפשרית לכל שאלה (שחור? לא! לבן? לא!), היא היתה חולה במהלך השבוע הראשון של פברואר. הקטנה שלנו היתה באמת חולה. עבר כאן איזה וירוס אלים והפיל חצי מילדי הגן לשבוע(!!) של חום גבוה + תופעות נלוות כמו שיעולים, בחילות וכו'. כמו שכבר כתבנו בפעם הקודמת, כשליבי חולה, היא רוצה רק דבר אחד: להימרח על אמא שלה.
קה בילתה שעות כשליבי מחממת אותה כמו בקבוק חם נאמן, אם כי הבקבוק החם הבלונדיני הספציפי הזה, היו לו רצונות משלו. קל זה לא היה - מצד שני, היה יכול להיות הרבה יותר קשה אם ליבי היתה גם מהחולים הבוכים ומתלוננים. חוץ מזה, אבא הצליח לעזור מדי פעם...
עוד דברים שקרו לנו בעשרת הימים האחרונים?
1. לגור היתה יום-הולדת 9, אשר נחגג פעמיים: פעם אחת בחוג המשפחה - בארוחה מהמסעדה הסינית ה"יקרה" (האוכל שהוא הכי אוהב), ופעם שנייה עם 5 חברים באולפן ערוץ הילדים. מן הדיווחים עלה שהיה כיף!
2. היתה לנו עוד חגיגה קטנה בלב - השבוע מלאה שנה לנצחון שלנו במשפט האימוץ בקראס, והמחשבות והזכרונות צצו להם ועלו מחדש: קראס המושלגת, הבלגן במשפט, הוקסלרים, מיכאל, בית הילדים, ליבי...
במקרה שלנו, אנחנו יכולים לראות מה כתבנו אז - הנה ציטוט בדיוק מלפני שנה:
"...אנחנו עוד לא ממש רגילים לרעיון, וצריך ללמוד לחשוב על ליבי כשלנו למרות שהיא בעצם לא איתנו....
מעבר לזה, אין הרבה חדשות. כנראה שנצטרך לחפש לנו דירה לכמה ימים כי המלון מלא לקראת הועידה שהוזכרה בעבר. אני גם רוצה להודות לכל מי שקורא ומגיב - זה חשוב לנו.. תודה! "
איך שזה נראה רחוק כל כך!
ובהמשך לזה - הרי לכם עוד דילמה קטנה קטנה של הורים שאימצו: לליבי יש יום הולדת בקיץ, אבל אנחנו זכינו בה בחורף... ויש לנו את תאריך המשפט, ויש לנו את התאריך בו קיבלנו אותה, ויש לנו את התאריך בו חזרנו לארץ... ואם כבר, אז יש לנו גם את התאריך בו פגשנו אותה פעם ראשונה - בקיצור, יש הרבה תאריכים משמעותיים, ואתה רוצה "לקדש" לך אחד, כי מה לעשות - החיים הם לא רק חגיגות... אכן דילמה מרובת משתתפים (אנחנו בחרנו לנו את היום בו קיבלנו את ליבי).
טוב זהו להיום, כבר מאוחר... להת'
קה בילתה שעות כשליבי מחממת אותה כמו בקבוק חם נאמן, אם כי הבקבוק החם הבלונדיני הספציפי הזה, היו לו רצונות משלו. קל זה לא היה - מצד שני, היה יכול להיות הרבה יותר קשה אם ליבי היתה גם מהחולים הבוכים ומתלוננים. חוץ מזה, אבא הצליח לעזור מדי פעם...
עוד דברים שקרו לנו בעשרת הימים האחרונים?
1. לגור היתה יום-הולדת 9, אשר נחגג פעמיים: פעם אחת בחוג המשפחה - בארוחה מהמסעדה הסינית ה"יקרה" (האוכל שהוא הכי אוהב), ופעם שנייה עם 5 חברים באולפן ערוץ הילדים. מן הדיווחים עלה שהיה כיף!
2. היתה לנו עוד חגיגה קטנה בלב - השבוע מלאה שנה לנצחון שלנו במשפט האימוץ בקראס, והמחשבות והזכרונות צצו להם ועלו מחדש: קראס המושלגת, הבלגן במשפט, הוקסלרים, מיכאל, בית הילדים, ליבי...
במקרה שלנו, אנחנו יכולים לראות מה כתבנו אז - הנה ציטוט בדיוק מלפני שנה:
"...אנחנו עוד לא ממש רגילים לרעיון, וצריך ללמוד לחשוב על ליבי כשלנו למרות שהיא בעצם לא איתנו....
מעבר לזה, אין הרבה חדשות. כנראה שנצטרך לחפש לנו דירה לכמה ימים כי המלון מלא לקראת הועידה שהוזכרה בעבר. אני גם רוצה להודות לכל מי שקורא ומגיב - זה חשוב לנו.. תודה! "
איך שזה נראה רחוק כל כך!
ובהמשך לזה - הרי לכם עוד דילמה קטנה קטנה של הורים שאימצו: לליבי יש יום הולדת בקיץ, אבל אנחנו זכינו בה בחורף... ויש לנו את תאריך המשפט, ויש לנו את התאריך בו קיבלנו אותה, ויש לנו את התאריך בו חזרנו לארץ... ואם כבר, אז יש לנו גם את התאריך בו פגשנו אותה פעם ראשונה - בקיצור, יש הרבה תאריכים משמעותיים, ואתה רוצה "לקדש" לך אחד, כי מה לעשות - החיים הם לא רק חגיגות... אכן דילמה מרובת משתתפים (אנחנו בחרנו לנו את היום בו קיבלנו את ליבי).
טוב זהו להיום, כבר מאוחר... להת'
רשומות
תודה שחזרתה נועם.
השבמחקאני מרשה לעצמי להוסיף ל"לא" של ליבי כביטוי לעצמאותה הגוברת כל יום : " לא אני" על כל רצון לעזור לה בכל דבר...מדהימה כבר אמרנו???