הפוך, גוטה, הפוך...

הופ, חלף עבר לו עוד שבוע. שבוע שבו היו לנו עליות ומורדות... והתחלות. קה התחילה ללמוד ואנחנו (ליבי ואני) מתרגלים למצב החדש, "הנורמלי", שבו יש ימים בשבוע שאבא לוקח לגן, ואוסף מהגן; יש יום שבו אמא חוזרת ממש מאוחר, ויש ימים שאבא חוזר מאוחר (אבל אלה ממש לא חדשות). לאט אבל בטוח, הולך ונפרם לו חבל הטבור שחיבר את אמא קה ואת ליבי החל משהגענו הנה חזרה מקראס, בפברואר.

אנחנו מתקדמים גם בנושא הגמילה. קודם כל, הפכנו את השיטה. כשהתחלנו, היינו "מתזכרים" כל הזמן - שואלים את ליבי אם היא צריכה פיפי, מציעים לה ללכת לשירותים/סיר וכו'. במקרה של הנסיכה שלנו, התברר שזה רעיון בינוני. עבור ליבי - העצמאית, העקשנית, שרוצה ויודעת לנהל מאבקי כח ושליטה - פשוט הרמנו לה להנחתה.
אחרי כשבוע כזה, נפל לקה האסימון (אלא למי? לי? פחחח). עברנו לשיטת ה"קלילות". פספסת פיפי במכנסיים - "לא נורא, בפעם הבאה בשירותים; טוב חמודה?!", מנקים - כן; ומחליפים.. אבל לא מיידי. הכל רגוע. זה הולך הרבה יותר טוב, אבל להגיד שזה רץ תהיה הגזמה. עדיין יש די הרבה פספוסים, וכשגברת זיתון ג'וניור מרגישה שזה מעצבן מישהו (ומן הסתם זה קורה) ומייד נוזלים להם 5 פיפי תוך 40 דק' במורד רגליה. מצד שני, כבר עשינו כמה פעמים קקי בשירותים, ובגן היא כמעט לא מפספסת. לעניות דעתי, אנחנו בכיוון חיובי.
שוב ושוב אני תופס את עצמי - יודע, אולי אפילו מבין, אבל כל כך מפספס בליישם. אולי אם אני אכתוב - אני אפנים:
עימות עם ילדה בת שנתיים הוא הרסני להשגת שיתוף הפעולה שלה והשגת ה"מטרות המיידיות" [כלומר - מה שאתה רוצה שהיא תעשה באותו רגע]. אני נכנס איתה (וגם עם גור) לעימותים מיותרים לחלוטין, שמעצבנים ומתסכלים אותנו, כשהדבר הנכון נמצא בדיוק בצד השני... "הפוך, גוטה, הפוווך"!
אני מעריך שזה נכון לגבי כל הילדים וההורים באשר הם, ממש כמו היכולת של כל הילדים להתעורר מוקדם יחסית בבוקר, לדשדש למיטה של אבא ואמא ולהשכיב שם את השעה האחרונה של השינה. התופעה הזו היא ללא ספק חלק מהמטען הגנטי של ההומו סאפיינס... אין הסבר אחר.



בעניין שונה, אם כי אולי קצת קשור: אני חייב להבין פעם אחת ולתמיד מאיפה נולד המיתוס הזה של אין ילדים רעים; "הילדים הם טהורים, ואין בהם רוע, אלא רק תום ילדות והם פשוט לא מבינים את מהות מעשיהם" וכיוצא באלה דברי הבל שהומצאו ע"י מי שמעולם לא גידל ילדים, או שניחן בראייה כל כך חודרת, עד שהוא/היא ראו דברים שנסתרים ממני לחלוטין. ליבי יודעת להיות רעה, ועושה את זה כשהיא מחליטה. לפעמים היא מגיבה למשהו, אבל לפעמים זה בא ממנה. אני רואה את זה גם אצל ילדים אחרים בגן ובגיל שלה. אם לאמר את האמת, היה מפחיד אותי מאוד אם זה היה אחרת - המשמעות היתה שזה אנחנו הורסים אותם [את הילדים], וכיוון שאת העולם שהם הולכים לחיות בו אנחנו לא ממש שומרים עבורם, לפחות אני יודע שגם הם מביאים קצת "קקי" לעולם הזה.
להת'