ככה ליבי שלנו קוראת לו, לים. למדנו את זה בקפריסין... מה קפריסין? איך קפריסין?...
ובכן, קה ואנוכי החלטנו למסד את הקשר בינינו. נסענו לקפריסין כדי להתחתן, ושילבנו גם חופשה קצרה של 3 לילות עם נסיכת הכתר, ההורים שלה ואמא שלי. סבא מאיר (ד"ר לירון), וגור, הבן שלי לא יכלו להצטרף, וחבל.
היה לנו נהדר. לרנקה היא עיר חביבה והחוף ברצועת המלונות סימפטי ונקי. אימצנו לנו את שגרת קראס המוכרת- ארוחת בוקר בריאה ומלאה ומאוחרת יחסית, ואח"כ פעילות עד הערב. מנוחות הצהריים של ליבי היו על החוף, בצל השמשיה... כל חובבי הים חגגו להם שעות רבות של רביצה על החוף, שיזוף ורחצה בים ובבריכה. בערב יצאנו לאחת הטברנות שממול וסעדנו את לבנו כדת וכדין ממיטב המטבח המקומי.
ליבי חגגה את הפסטיבל המים הזה במלוא עצמתו. המילה יאאאאאאאםםםם פרצה בשמחה מפיה בכל פעם שקצהו של הים הכחול הציץ מהחלון או בין שני בתים. למדנו גם להגיד "ניה" כדי לציין את האוניות שראינו נכנסות ויוצאות בנמל.
בבריכת המלון למדנו לקפוץ מעין קפיצת ראש, והרשמנו את כל אורחי המלון בחיוניות שלנו במים ובכלל. היה לנו נהדר! למעשה, לא ברור לנו למה חזרנו בכלל.
החלק הקשה יותר היה השהיה בשדות התעופה. התורים האינסופיים, ההתנהגות הבזויה - כן, אין לי מילה אחרת - של חלק מבני עמנו, הביורוקרטיה... בכל פעם שאני מגיע לשדה תעופה, אני חושב שחייבת להיות דרך טובה יותר לעשות את זה.
אז זהו - חזרנו ביום ב' אחה"צ וההורים חזרו באותו יום בלילה. וחזרנו לשגרת היום-יום שלנו. ליבי ואמא שלה מבקרות די הרבה בבריכת השחיה של יקום, אני מצליח להצטרף למשפחה שלי בימי שני ורביעי...
היום חגגנו יום הולדת לאמא של קרן - על החוף, במכמורת. היה ים די סוער, אבל ליבי שלנו: "ייייאאאאאאאאאאם" ורצה למים. תוך דקה, עבר עליה איזה גל וצינן קצת את ההתלהבות, אבל היא ושאר הילדים המשיכו לשחק במים על קו החוף עוד הרבה זמן.. והפעם גם גור היה איתנו ורכב על הגלים.
היה משהו סמלי בהבדלים בין הים בקפריסין והים בישראל. נכון שבחלקו, זה מקרי ותלוי מזג אויר, אבל...
הים בקפריסין היה נקי, לא סוער, וגם הגלים שהגיעו, היו מסודרים.. ישרים.. כמעט בלי סחיפה. נחמד, חברותי כזה... ובשבילי זה קצת משעמם. הים שלנו היה סוער, גלים מסוכסכים בינם לבין עצמם... במקום חול יש אבני כורכר דוקרות... לפחות החוף היה נקי יחסית. אבל אני אוהב יותר את הים שלנו. הוא מעניין, מאתגר... רק שלא יהיו מדוזות!
אז זהו בינתיים... אתם מוזמנים לאחל מזל טוב, אבל ממש לא חובה... ולהתראות בינתיים.
ובכן, קה ואנוכי החלטנו למסד את הקשר בינינו. נסענו לקפריסין כדי להתחתן, ושילבנו גם חופשה קצרה של 3 לילות עם נסיכת הכתר, ההורים שלה ואמא שלי. סבא מאיר (ד"ר לירון), וגור, הבן שלי לא יכלו להצטרף, וחבל.
היה לנו נהדר. לרנקה היא עיר חביבה והחוף ברצועת המלונות סימפטי ונקי. אימצנו לנו את שגרת קראס המוכרת- ארוחת בוקר בריאה ומלאה ומאוחרת יחסית, ואח"כ פעילות עד הערב. מנוחות הצהריים של ליבי היו על החוף, בצל השמשיה... כל חובבי הים חגגו להם שעות רבות של רביצה על החוף, שיזוף ורחצה בים ובבריכה. בערב יצאנו לאחת הטברנות שממול וסעדנו את לבנו כדת וכדין ממיטב המטבח המקומי.
ליבי חגגה את הפסטיבל המים הזה במלוא עצמתו. המילה יאאאאאאאםםםם פרצה בשמחה מפיה בכל פעם שקצהו של הים הכחול הציץ מהחלון או בין שני בתים. למדנו גם להגיד "ניה" כדי לציין את האוניות שראינו נכנסות ויוצאות בנמל.
בבריכת המלון למדנו לקפוץ מעין קפיצת ראש, והרשמנו את כל אורחי המלון בחיוניות שלנו במים ובכלל. היה לנו נהדר! למעשה, לא ברור לנו למה חזרנו בכלל.
החלק הקשה יותר היה השהיה בשדות התעופה. התורים האינסופיים, ההתנהגות הבזויה - כן, אין לי מילה אחרת - של חלק מבני עמנו, הביורוקרטיה... בכל פעם שאני מגיע לשדה תעופה, אני חושב שחייבת להיות דרך טובה יותר לעשות את זה.
אז זהו - חזרנו ביום ב' אחה"צ וההורים חזרו באותו יום בלילה. וחזרנו לשגרת היום-יום שלנו. ליבי ואמא שלה מבקרות די הרבה בבריכת השחיה של יקום, אני מצליח להצטרף למשפחה שלי בימי שני ורביעי...
היום חגגנו יום הולדת לאמא של קרן - על החוף, במכמורת. היה ים די סוער, אבל ליבי שלנו: "ייייאאאאאאאאאאם" ורצה למים. תוך דקה, עבר עליה איזה גל וצינן קצת את ההתלהבות, אבל היא ושאר הילדים המשיכו לשחק במים על קו החוף עוד הרבה זמן.. והפעם גם גור היה איתנו ורכב על הגלים.
היה משהו סמלי בהבדלים בין הים בקפריסין והים בישראל. נכון שבחלקו, זה מקרי ותלוי מזג אויר, אבל...
הים בקפריסין היה נקי, לא סוער, וגם הגלים שהגיעו, היו מסודרים.. ישרים.. כמעט בלי סחיפה. נחמד, חברותי כזה... ובשבילי זה קצת משעמם. הים שלנו היה סוער, גלים מסוכסכים בינם לבין עצמם... במקום חול יש אבני כורכר דוקרות... לפחות החוף היה נקי יחסית. אבל אני אוהב יותר את הים שלנו. הוא מעניין, מאתגר... רק שלא יהיו מדוזות!
אז זהו בינתיים... אתם מוזמנים לאחל מזל טוב, אבל ממש לא חובה... ולהתראות בינתיים.
רשומות
M A Z A L T O V ! ! !
השבמחקמזל טוב מעומק הלב, לאמא של קרן. בתור מי שהיתה בלרנקה, אני כבר יודעת כמה שמאיה אוהבת את הים ומתארת לי איזה כף היה לחוג על שפת הים את יום ההולדת. אז ברכותי לך: שיהיו לך עוד הרבה שנים טובות של בריאות, הנאה, שמחה ונחת. מגלי.
השבמחקמעניין ...
השבמחקאני דווקא מעדיפה את הים הרגוע, הצלול והקר
ואם אפשר שיהיה גם מתוק
או בכלל שיהיה נהר
או מעיין...