יום רביעי, 26 בדצמבר 2007

מכתב הרופאים

הבטחתי בפוסט הקודם הסבר על מכתב הרופאים ועל עניין הויזות.
מכתב הרופאים
רשויות האימוץ של רוסיה דורשות אישור על מצב בריאותם של המאמצים. את האישור יש להגיש על טופס מיוחד אותו יש למלא *בדיוק* לפי ההוראות!
המאמצים צריכים להחתים שמונה (!) רופאים מומחים שונים, ואלה מצידם צריכים לצרף צילום של תעודת המומחה שלהם לטופס. את כל הכבודה הזו יש להעביר אל לשכת הבריאות המחוזית אשר אמורה לצרף חותמת אישור לכך שרישיון המומחה של הרופאים הנ"ל אכן אמיתי ותקף. פשוט נכון? אה.. כן.. שכחתי לציין שהטופס, עם החתימות והחותמות תקף ל- 3 חודשים בלבד, החל מתאריך החתימה הראשונה על הטופס........
להלן רשימת הרופאים
רופא משפחה
מומחה למחלות זיהומיות
מומחה עור
נוירולוג
אונקולוג
ריאות
פסיכיאטר
פסיכיאטר מומחה להתמכרויות
עם האחרון יש בעיה מסוימת, כיוון שאין התמחות כזו! אנחנו פנינו לפסיכיאטר שניהל את מחלקת המכורים של שלוותה בתקווה שהרזומה שלו יהיה מקובל על הרוסים. חלק מהרופאים שמתבקשים לחתום מבקשים כסף על העניין, חלק לא - אני לא מביע כאן עמדה מוסרית בעניין - הקוראים מוזמנים להחליט בעצמם.
לגבי הויזות:
הויזה הראשונה שהוצאנו לנסיעה הראשונה הייתה ויזת תייר רגילה. כדי להכנס שוב לרוסיה לצורך הדיון המשפטי, יש צורך בויזה עסקית Business Visa אותה מקבלים רק בעקבות בקשה של מוסד רוסי כלשהו שמזמין אותך לרוסיה. הנ"ל יכולה להיות כניסה אחת או כניסות מרובות וההבדל הוא כמובן בעלות. גם הויזה הזו מוגבלת ל- 3 חודשים.
במקרה שלנו,
תוקף מכתב הרופאים שלנו יפוג ממש בתחילת ינואר, כך שאותו ניאלץ לחדש.. איזה כיף.
הויזות יפוגו בסוף ינואר, כך שגם אותן צריך לחדש.. שמחה וששון.




במערב אין כל חדש...

הזמן: עכשיו
מסתבר שקשה לנו עדיין למצוא את הזמן ובכח הנפשי כדי להוסיף כאן את חוויות העבר. בינתיים, הימים חולפים ועוד מעט שנה עוברת...
הפגישה עם יוליה התנהלה כצפוי, לפחות במובן של חוסר האפשרות לקבל תשובות מספקות. מסתבר שכשמנסים לחבר את רשויות הרווחה הרוסיות עם מערכת בתי המשפט ועם הנציג של טף בקרסנויארסק, כל תשובה שתוכל לקבל היא רק ברמת משאלת לב:
תאריך לדיון עדיין לא נקבע - יש סיכוי שהתאריך יהיה באמצע ינואר, או שאולי יותר מאוחר. השופטת האריכה את חופשתה בחודש שלם (עד סוף נובמבר במקום עד סוף אוקטובר) ולכן קורסת מעומס... נו מה? ככה זה בדרך כלל אחרי חופש!
תאריכי הפגרה השנתית של חג המולד פורסמו רק עכשיו, וכך נמחק לו גם ה- 8 בינואר... כתוצאה מכל זה, אנחנו צריכים לבצע מחדש את סיבוב הרופאים ולהוציא ויזות חדשות - סיפור של כמה מאות דולרים, וכאב ראש לא קטן. אני אסביר בפוסט נפרד שיעלה עוד מעט.
לא באים בטענות, אבל מאוכזבים מאוד.
קרן החליטה לשים את כל הנושא על HOLD מבחינה רגשית וביקשה מיוליה לא להודיע לנו כלום עד שיהיה משהו קונקרטי. לי נראה שהגישה שלה נכונה לגבי שנינו. הסחרחורת הזו של "אולי כן ואולי לא" משפיעה לרעה על שנינו. אישית, העדפתי את הגישה של יוליה מלפני הנסיעה הראשונה, זו שאומרת ששום דבר לא בטוח, שום דבר לא ברור, צפו לגרוע מכל וקוו לטוב ביותר.
הווקסלרים, במיוחד נעמה, קיבלו (כך הרגשתי, והם מוזמנים לתקן אותי) את תוצאות הפגישה יותר קל מאיתנו.. כל הכבוד להם.

אז זהו, למעשה חזרנו לימי תחילת אוקטובר, בהם לא ממש ידענו מה הולך לקרות. אנחנו מקווים לטוב ומצפים לרע...
להשתמע...

יום שני, 17 בדצמבר 2007

פגישה עם יוליה.. והגיגי לילה

הזמן: עכשיו.
(אנחנו נשתדל להפריד בין תיאורם מהעבר שנוסיף בבלוג ע"י ציון הזמן. התנצלותנו הכנה שהתחלנו את הבלוג באמצע הדרך ולא בהתחלה).
כפי שסיפרנו בפוסט הקודם, ביקשנו מיוליה (מטף) להפגש ולקבל תשובות על כמה שאלות טורדניות שלא מרפות מאיתנו ומפריעות לישון בלילה, לאכול כמו בני אדם ובכלל, משפיעות לרעה על איכות החיים שלנו ועל יכולתנו להעניק יחס אוהב למיצי (החתולה).
וקסלר התקשר היום ועדכן שיוליה תפגש איתנו ביום ה' הקרוב. בנוסף, יוליה הסבירה שלא תהיה ברירה אלא להוציא ויזות חדשות במקום אלה שיש לנו. לגבי שאר השאלות ניאלץ להמתין לפחות עד המפגש.
אם כבר מדברים על זה, המתנה (לרוב מורטת עצבים) היא מילת מפתח בתהליך האימוץ, בקרסנויארסק, וברוסיה בכלל... אם יש משהו שיכול לשגע אותי הרי שזה היחס האדיש של כל המערכת הזו לזמן שעובר לו על ליבי (השם הנבחר שלנו... דההה) בבית התינוקות מס 4 (?) אי שם באמצע הדרך בין מוסקבה לולדיווסטוק.
די! אני הולך לישון.. עוד לילה הולך ומסתיים בקרסנויארסק (עכשיו 5 בבוקר שם ו- 00 כאן).

יום ראשון, 16 בדצמבר 2007

מסגרת זמן ועוד..

פוסט מס' 2.. ובו המשך של המבוא מהפוסט הראשון.
ברור לנו שחלק מהקוראים של הבלוג הזה מכירים את הנושא מקרוב.
בכל זאת.. החלטנו שלמען הסדר הטוב וציבור הרחב נפרט כאן קצת יותר על התהליך עצמו.
מסגרת הזמן של התהליך שלנו היא (בערך) ככה:
08.2007 - חתימה על חוזה עם טף. בעת החתימה הסבירו שהצפי הוא 9 חודשים לאיתור ועוד 3 עד 6 חודשים לביצוע הפרוצדורה.
09.2007 - בסוף החודש קיבלנו טלפון מטף! איתרו ילדה שמתאימה לנו. הגענו לירושלים, למשרדי טף. פגשנו את יוליה וקיבלנו נתונים רפואיים, תמונות, ותדרוך. מתאים לנו...
10.2007 - אנחנו נוסעים בתחילת החודש לעיר בשם קראסנויארסק ברוסיה כדי לפגוש אותה! נושא הנסיעה וחוויותיה יסופר בפוסט נפרד. ראוי רק לציין שאנחנו נוסעים יחד עם עוד זוג, משפחת וקסלר (הנפלאה, אין מילה אחרת. מקווים שגם הם מרגישים כך לגבינו..), ועם רופא - דר' אלי אנטמן שגם הוא, למזלנו "כוח כחול".
10.2007 - התחלנו את מסלול היסורים של טופס הטיולים בין הרופאים ואנחנו מחכים לתאריך המשפט, שאמור להגיע בסוף החודש (השופטת בחופשה עד אז).
11.2007 - כל החודש חיכינו, התקשרנו, ניג'סנו... גם אנחנו וגם הוקסלרים. אין תשובות.
12.2007 - הבלאגן מתגבר. יוליה אמרה בתחילת החודש שאולי ב- 18.12 אח"כ בוטל, עכשייו מדברים על ה- 8.1.2008, בסבירות של 80%. הבעיה היא שאנחנו עלולים להשאר בלי ויזה ואולי גם יפוג התוקף של מכתב הרופאים. ביקשנו פגישה עם יוליה, יחד עם הוקסלרים. נכון להיום, זה מה שיש.
להת' בינתיים


פוסט ראשון

הממ.. זה הפוסט הראשון בבלוג הזה ונדמה לי שראוי להציג את הנושא והנפשות הפועלות
קרן ואנוכי, זוג מישראל שהחליט (מסיבות שאולי יפורטו מאוחר יותר) לאמץ ילדה.
ננסה לתאר בבלוג הזה את התהליך ואת החוויות שלנו לאורך ההרפתקה הזו שעדיין נמשכת.
אנחנו נמצאים כרגע בשלב רגיש באמצע התהליך, כך שחלק ממה שיתואר כאן שייך כבר לעבר, אבל ננסה לשחזר כמיטב יכולתנו.
התחלנו לכתוב את הבלוג הזה בהשראת בלוג אחר שראינו ברשת, של הורים אמריקנים שאימצו באותה עיר בה אנחנו מיועדים לאמץ. (למעוניינים, הנה לינק לבלוג שלהם - באנגלית כמובן) ... אז הנה מתחילים:
הימים הם ימי קיץ 2007, אוגוסט ליתר דיוק כאשר נחתם החוזה עם עמותת "טף" . מתוך הבירורים שעשינו, הם נראו הרציניים והמאורגנים ביותר. הצפי היה של כ- 9 חודשים לאיתור הילדה ועוד כ- 3 עד 6 חודשים לפרוצדורה = סה"כ כשנה פלוס. בפועל, זה התחיל הרבה יותר מהר, ואנחנו מקווים שייגמר בתוך חודש מהיום.
אז זהו בינתיים, בפוסטים הבאים ננסה לספר את הסיפור מתחילתו, ולהוסיף גם את מה שקורה עכשיו.
נקווה שנתמיד