כפי שכבר כתבנו כאן, נפרדנו מזוג חברים טובים. רק השבוע הם זכו לקבל את הציוד שלהם ולהתחבר שוב לאינטרנט.
אז כמחווה להם, הנה הפוסט שכתבנו אז בשלמותו. נקווה שהפעם הם יוכלו לקרוא אותו...
אז כמחווה להם, הנה הפוסט שכתבנו אז בשלמותו. נקווה שהפעם הם יוכלו לקרוא אותו...
העולם לא נגמר בפיזיקה. חברים טובים הם ההוכחה, במובן זה שהם עומדים בסתירה לחוק שימור האנרגיה... מי שהתברך בחברים טובים ומכיר את החוק הנ"ל כנראה יודע שאני צודק.
אתמול נפרדנו מזוג חברים אשר יוצא לנסות את מזלו בדנמרק הרחוקה. הזוג הזה הוא מסוג החברים שהולכים איתך ה-ר-ב-ה זמן, שאתה והם יודעים שיש ביניכם משהו אמיתי... והם עוד שכנים!
בפעם הראשונה שאתה שומע על הנסיעה המתוכננת, הלב שלך נצבט.
הצביטה נשארת שם כשאתם מדברים על זה... כשזה מתקדם וקורם עור וגידים... כשיש תאריך...
כשאתה רואה רואה אותם עוזבים את הבריכה ביום האחרון, הצביטה הופכת לפצע.
כשאתם יושבים בפעם האחרונה על המרפסת, בלילה שלפני, והרוח הקלה של תחילת הקיץ מרפרפת בין המילים, זה כמו רשת שלוחצת לך את כל הלב מסביב.
זה לא כעס, אני מאחל להם שיצליח ושיהיה נהדר.. והכל, *באמת*!
אני יודע שנשמור על קשר ושבעולם המקושר של היום - נדבר, נכתוב, נראה, נבקר...
אבל אנחנו נתגעגע, והם יחסרו לנו - בקפה של יום ששי בבוקר, בלילה על המרפסת, בבריכה... סתם לראות את אחד מהם לוקח בבוקר את הילדים לגן ולנפנף ביד לשלום...
...הם אמורים כבר להיות שם עכשיו, בדנמרק. אני מקווה שהם יספיקו לקרוא את הפוסט הזה, כי הוא נכתב בשביל שהם ידעו שעם כל הרצון והתקווה שיהיה להם טוב, עצוב לנו.
להת' א. וד. - ... ותדאגו שכשנתראה יהיה לכם חיוך של אושר על הפנים!
אתמול נפרדנו מזוג חברים אשר יוצא לנסות את מזלו בדנמרק הרחוקה. הזוג הזה הוא מסוג החברים שהולכים איתך ה-ר-ב-ה זמן, שאתה והם יודעים שיש ביניכם משהו אמיתי... והם עוד שכנים!
בפעם הראשונה שאתה שומע על הנסיעה המתוכננת, הלב שלך נצבט.
הצביטה נשארת שם כשאתם מדברים על זה... כשזה מתקדם וקורם עור וגידים... כשיש תאריך...
כשאתה רואה רואה אותם עוזבים את הבריכה ביום האחרון, הצביטה הופכת לפצע.
כשאתם יושבים בפעם האחרונה על המרפסת, בלילה שלפני, והרוח הקלה של תחילת הקיץ מרפרפת בין המילים, זה כמו רשת שלוחצת לך את כל הלב מסביב.
זה לא כעס, אני מאחל להם שיצליח ושיהיה נהדר.. והכל, *באמת*!
אני יודע שנשמור על קשר ושבעולם המקושר של היום - נדבר, נכתוב, נראה, נבקר...
אבל אנחנו נתגעגע, והם יחסרו לנו - בקפה של יום ששי בבוקר, בלילה על המרפסת, בבריכה... סתם לראות את אחד מהם לוקח בבוקר את הילדים לגן ולנפנף ביד לשלום...
...הם אמורים כבר להיות שם עכשיו, בדנמרק. אני מקווה שהם יספיקו לקרוא את הפוסט הזה, כי הוא נכתב בשביל שהם ידעו שעם כל הרצון והתקווה שיהיה להם טוב, עצוב לנו.
להת' א. וד. - ... ותדאגו שכשנתראה יהיה לכם חיוך של אושר על הפנים!
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה