ליבי הולכת לגן

...שוב הזנחנו קצת. אם לא נספור את פוסט הפרידה הקודם, לא כתבנו יותר משבועיים, וזה הרבה מדי. יש לנו תירוצים, אבל מה זה משנה - מישהו חכם אמר לי פעם: "אולי אתה צודק, אבל לאף אחד אין חשק או זמן לשמוע את ההסבר". בכל אופן, הנה אנחנו שוב כאן, ונשתדל לחזור לקצב רגיל של פעם בשבוע בערך.

השבועיים האחרונים שלנו עמדו בסימן הגן. אחרי חצי שנה אינטנסיבית וחשובה מאין כמוה איתנו (טוב, בעיקר עם קה), ליבי מצטרפת למעגל החינוך הלא פורמלי לגיל הרך, או בשפת העם, הולכת לגן. אנחנו מרגישים שהיא צריכה ורוצה את זה. אנחנו גרים לא רחוק מאחד הגנים, וליבי חיפשה את הדרך לשם - אל הילדים, האינטראקציה, חצר הגרוטאות... היא צריכה גירויים שימשכו אותה קדימה והמסגרת הביתית כבר מיצתה את עצמה... בעינינו וכנראה גם בעיניה.
זה לא כל כך קל לשלוח את הילדה שלך לגן, אחרי שבמשך 6 חודשים, אתן חיות יחד, נושמות יחד, ואת יודעת מה קורה איתה בכל דקה ושניה... זה גם מאוד לא פשוט לחיות ביחד ככה (במיוחד כשהיית רגילה לשקט שלך, לסוברניות מוחלטת לגבי הזמן שלך), כך שיש כאן "בלבלת" רגשות: גאווה, דאגה, שמחה, געגוע.. וכמובן, בלי קצת חרדות הרי אי אפשר. בסה"כ אנחנו מרגישים שלמים עם העניין. זה בזמן, זה במקום, זה גן עם צוות טוב, זה מה שצריך להיות, זה הכי טוב בשביל ליבי.

עכשיו, כשטיפלנו בפן הרגשי, בואו ונספר לכם איך זה היה.
הקליטה נקבעה ל- 1/9, אבל אנחנו הקדמנו ל- 31/8 ......



יום ראשון, ב- 8:30 בבוקר המיועד יצאו ליבי וקה, אחת מהן נרגשת, והשניה... (?), לחצי שעה של טיול היכרות ביחד עם הגן והצוות. ליבי הלכה רוב הזמן עם אמא, אבל לקראת סוף הטיול הסכימה גם להתרחק קצת וללכת לבד [במאמר מוסגר ייאמר כאן שאבא של ליבי אומר שהיא תמיד הולכת לאן שהיא רוצה וצריך לרדוף אחריה ולהחזיר אותה, אז מה הרבותא? אבל הוא גבר ולא מבין כלום!]. הבנות חזרו מרוצות הביתה.
יום שני, שוב ב- 8:30, הצטרפו הבנות לטיול של הגן, הפעם עסק הטיול בחיפוש רימונים (ביום א רדפו אחרי המכבש הגדול); חזרה לגן ב- 9:00 והפעם נשארו לארוחת בוקר ואח"כ מפגש בוקר, כשבשלב הזה, אמא יושבת רחוק וצופה בגאווה בגוזל הפורש כנפיו (הערת המחבר: היא בטח זרחה שם כמו ירח).
יום שלישי - נוספה עוד חצי שעה בחצר.
יום רביעי (הגדול) - הגעה לגן ב- 8:00 כמו כולם! בזמן הטיול, אמא נשארה בגן לבד! ואף אחד לא השגיח עליה... ליבי לעומתה, הלכה לטיול עם כל הילדים. כשהילדים חזרו, אמא עוד הספיק לראות ילדה בלונדינית יפהפיה ומאושרת רצה לה חזרה אל הגן... ואז שחררו את אמא הביתה וליבי נשארה בגן עעעעעדדדדדדד ארוחת צהרים, אי שם בסביבות 12. ווווואאאאוווו.
יום חמישי - יום כמעט רגיל.. הגעה ב- 8:00 אמא הולכת הביתה אחרי 7 דקות (מטכלי), וחוזרת לאסוף ילדה "אכולה" למנוחת צהרים בבית (ליבי היתה נרגשת מדי בשביל לנוח כרגיל וקמה אחרי 40 דק בלבד).
יום ששי - רגיל. לשה בצק לחלת השבת המסורתית בבוקר, אמא ואבא מבלים בבית, ועוד מעט נלך לקחת אותה מהגן..