יום שני, 30 במרץ 2009

אבא אמא - שששש...

מממ.... האמת היא שרציתי לנסות לכתוב את הפוסט הזה מהעיניים של ליבי. איכשהו להיכנס לראש היפה, בן השנתיים וחצי הזה ולנחש מה עובר שם. כמה מהמחשבות שלה הן באמת מילוליות? כאלה שאפשר לנסות ולתאר אותן ע"י מילים אמיתיות שזורמות מתוך המקלדת... אמנם לליבי כבר יש הרבה מילים, משפטים (כולל כאלה מופשטים), אבל האם כבר נמחק[ו] אצלה החלק[ים] שיודע[ים] לחשוב בצורה לא מילולית?
באמת שניסיתי, אבל כנראה שאני לא כותב מספיק מוכשר. אולי אלפרד דבלין מ"ברלין, אלכסנדרפלאץ"... אולי ג'ויס? אני מנחש שזה צריך להיות דומה ל"זרם אסוציאציות" כזה או אחר, ואני לא יודע לכתוב ככה - אז נעזוב את זה.
נשארנו עם ליבי העולה ופורחת; עם ליבי שחוזרת עם מילה חדשה, או המצאה אחרת, כמעט בכל יום. זה תמיד מרגש לראות את זה. ..
התעייפתי - נמשיך מחר... בינתיים, תמונה יפה של ליבי ברמת הגולן:



... והנה מחר. חזרתי הביתה בדיוק כדי להשכיב. היה לנו ערב נהדר ביחד (גם אם קצר - בסה"כ פחות משעה עד שהמתוקה נרדמה), אבל כל כך טוב.
אנחנו רואים שוב ושוב ששיטות של מאבק ושל עימותים עובדות רע עם ליבי. אם זה בגלל האופי שלה, ואם זה בגלל ש... עימות מטבעו רע לכולם (והויכוח על זה הוא נושא לפוסט אחר במקום אחר). בכל זאת, למרות ההבנה ואפילו הניסיון הנלמד - קשה כל כך ליישם את זה! הנטייה שלנו היא להתעמת, במיוחד אם אנחנו מרגישים שאנחנו צודקים... וברור שאנחנו צודקים כשאנחנו אומרים לליבי לא לזרוק עלינו מזלגות, או שעכשיו צריך להתלבש. מה שקשה כל כך זה להפנים שאם תלך בדרך של מאבק ועימות, כולנו נתרחק מהמטרה (שהיא כמובן להלביש את ליבי לגן, למשל).
קה אמרה לי דבר מאוד חכם: אם סופרים את כמות הפעמים שאנחנו אומרים לליבי "לא", "אסור", "אל תעשי ככה" וכו', זה יוצא הרבה יותר מהפעמים שאנחנו אומרים לה דברים טובים כמו: "איזה יופי את אוכלת/מציירת/מתלבשת", "כמה כיף שהסתבנת לבד במקלחת" וכו'. אם נצליח להפוך את היחס, יהיה לכולנו הרבה יותר טוב.
בקיצור, אמא ואבא: שששששששש...שניה מחשבה לפני!



ננסה...
להת'

תגובה 1:

  1. איזה סיפור משעמם גועל נפש פשוט, אני כותבת יותר טוב .אם אתם רוצים לראות מה זה כתיבה הכנסו לאתר מטטויייה סיפורים ותראו.

    השבמחק