...ולא נודע כי באה אל קרבנו

יצא לנו לדבר בזמן האחרון על השינוי בחיים שלנו ושל ליבי, מאז שחזרנו. אני חושב שקרן סיכמה את זה מאוד יפה: נראה כאילו ליבי היתה כאן תמיד. אמפירית, היו הרבה שינוים. אבל כנראה שטבע האדם, יחד עם הילדה המקסימה והשורדת שלנו, כבר הפכו את ה- 40 יום שלנו ביחד להרגל.
40 ימים שאנחנו מכינים לה ארוחות בוקר, 40 ימים שאנחנו משכיבים אותה לישון; 40 ימים שהיא מחייכת אלינו את החיוך המקסים שלה, 40 ימים ששנינו הורים, וזה נראה כאילו תמיד היינו שם. לך תבין... יש לנו כנראה עוד המון מה ללמוד על ליבי, על עצמנו, ובכלל.. הנה עוד דוגמה:
שמענו הרבה פעמים, מהרבה חברים, ש"עשינו מעשה אצילי" באימוץ, ו/או ש"אימוץ הוא מעשה אצילי" וכו'. טוב, למה להתווכח עם מישהו שאומר לך בפניך מחמאה כזו, מה גם שברמה הכללית, אימוץ הוא בהחלט מעשה אלטרואיסטי... אבל בצד של קרן, זה נראה תלוש. היא הרי יודעת בעצמה מה הביא אותה ללכת על אימוץ. הסיבות שלה היו אנוכיות, ולכן מביך אותה כשמייחסים לה את ה"אצילות" הזו (קרן שלי היא אדם מאוד ישר, ולא נוהגת להתהדר בנוצות שלא מגיעות לה).
...ואולי זה פשוט מעשה טוב. למה אני מתכוון כשאני כותב "מעשה טוב"? נדמה לי שהכוונה היא למין WIN-WIN שכזה. משהו שמעלה את כמות הטוב הכללית בעולם. קשה לי לחשוב על מישהו או משהו שלא יצא נשכר מהאימוץ הזה... ואם יש כזה, הרי שלא נותר לי אלא לחוש כלפיו רחמים.

היום, לכבוד העובדה המשמחת שליבי בת שנה ושמונה חודשים, והעובדה הלא פחות משמחת שסוף-סוף הצלחנו לשים יד על הג'יפ של ההורים, יצאנו לטיול שטח - הראשון שלנו עם ליבי. צרפנו את מרקו ותמי שנמצאים בארץ ומאוד רצו שמרקו יחווה גם את ארץ ישראל ש"מעבר לכביש", ויצאנו לנחל רקפת ולמוחרקה. מסלול לא ארוך, לא רחוק ותמיד יפה. ארץ הזיתים של הכרמל, נקיקי נחל רקפת הכל כך אירופאי, הנוף מהגג של המוחרקה, והירידה הכייפית למטה. יכול להיות רע? אז באמת מאוד נהנינו, ליבי הוכיחה נכונות, והיה טיול מצוין.
מי שמכיר אותנו יודע שטיולי השטח האלה הם לא סתם בילוי עבורנו, אלא כמעט צורך. היתה לנו תקופה די ארוכה שלא הצלחנו לצאת, וזה הורגש... אי שם בנימים הדקים שבין הקרקפת לקורטקס נוצר דיסוננס שקשה להסביר אותו למי שלא חולה במחלה שלנו. חששנו איך יהיה לטייל עם ליבי - בת שנה ושמונה, דעתנית, ופצצת אנרגיה... אבל עמוק בלב ידענו שהיא חלק מהמשפחה הזו! וככזו, היא גם חלק מהטיולים. אנחנו כל כך שמחים שלא התבדנו - יאללה מכתש רמון, הנה אנחנו באים!