השורה התחתונה היא שחסר בתיק מסמך מסוים וכרגע מנסים להכין אותו ולהביא אותו הנה, לקראס, עד יום ו' בבוקר. הסטטוס המשפטי כרגע הוא של דחייה, עד להגעת המסמך.
לפני שנתחיל לפרוס את היריעה, חשוב לציין את החדשות הטובות: מהיום יש שתי משפחות חדשות בישראל! הוקסלרים ומושיקו וסנה קיבלו את האישור הרשמי, ובעוד 11 יום הם יצרפו אליהם שתי ילדות חביבות ויתחילו חיים חדשים כהורים. אנחנו לעומת זאת, נצטרך כנראה להמתין עוד. כמה עוד? לא ברור. הנה סיפור היום הזה בהרחבה:
התעוררנו לבוקר המשפט בתחושה חיובית. ההתארגנות ליציאה של קה לביהמ"ש היתה אמנם מתוחה, אך ללא אירועים מיוחדים. הוחלט שאני אמתין במלון - אני הרי לא יכול להיכנס לאולם, ואסע עם הוקסלרים (שנכנסים לדיון אחרינו) כדי לפגוש את קה המאושרת (אוי, כמה שאופטימיות יכולה להראות רע כשמשהו משתבש...) ולחזור למלון יחד כהורים גאים. פגשנו את מיכאל למטה, לבוש בחליפה, לחוץ ואופטימי גם הוא. הכל נראה בסדר. שניהם נסעו ואני ניצלתי את הזמן כדי לגשת לבנק להחליף כסף, ולחנות פרחים, כדי לקנות זר פרחים גדול לכבוד ההצלחה במשפט...
בשעה 11:00 המתינו בלובי של מלון קרסנויארסק 3 אנשים לבושים היטב ומתוחים: הוקסלרים ואנוכי. כולם חיכו לגנה - חבר של מיכאל, המשמש כנהג לעת מצוא - שייקח אותנו לבית המשפט. מודה ומתוודה אני כי מדי פעם חלפה בראשי מחשבה טורדנית של "מה אם.." אבל גירשתי אותן בנפנוף קל והקפדתי על חשיבה חיובית. אחרי המתנה של כמה דקות במגרש החניה של בית המשפט, קרא לנו גנה להצטרף אליו פנימה. עוד הספקתי לשאול אותו מה תוצאת הדיון, ולקבל תשובה שאין לו מושג, ואז..
עברנו את הפינה ומחלון הזכוכית ראיתי את התמונה שהכי פחדתי לראות: ראיתי את קה, יושבת דומעת, את מיכאל מנסה להרגיע ... האמת היא שמעבר לזה לא ראיתי כלום! מההסבר של מיכאל הבנתי שיש איזו בעיה עם המסמכים מהקיבוץ... אזוי! גם באמא רוסיה, שהמציאה את הקולחוזים והסובחוזים, יש לנו בעיות כי אנחנו קיבוצניקים... לאחר בירור נוסף הסתבר שהתסבוכת היא כדלקמן:
- - הרוסים צריכים מסמך המאשר את העובדה שיש לנו איפה לגור.
- - המסמך שיש לנו הוא ממזכיר הקיבוץ, כנציגו הרשמי של הקיבוץ,
- - לרוסים לא ברור מה מעמדו המשפטי של המזכיר ביחס למדינה ולחברי הקיבוץ...
נו... לא היה לנו יותר מדי זמן להתחבט בשאלה מה עושים, כיוון שמיכאל כבר היה צריך להיכנס עם הוקסלרים. חזרנו עם גנה למלון, והתחלנו לטפל בצרה החדשה הזו. לא אלאה אתכם בכל הפרטים המייגעים - עד אחה"צ נרשמו כעשרת אלפים פעימות מונה של השיחות בין קראס, יקום וירושלים... מרכזיות שלמות קרסו תחת העומס, ועובדי הרשת הסלולרית המקומית עדיין לא מאמינים שזה קרה להם. כמו כן, עברו כ- 100 עמודים בפקס למשרדי העמותה ובתוכם אותרו הסעיפים הרלבנטים, תורגמו, וכנראה שיגיעו הנה עד יום ו' בבוקר.
השופטת הביעה הסכמה לקבל אותנו ביום ו' הקרוב לדיון שלא מן המניין, אם אכן יגיעו האורגינלים מישראל, ואז יוכרע גורלנו לשבט או לחסד. מיכאל הסביר שלמעשה השופטת תומכת באימוץ, כמו גם בית הילדים ורשויות הרווחה. נותר רק להשביע את רצונה של אמא רוסיה שאכן יש לנו קורת גג עבור החברה, סליחה - האזרחית הרוסיה היקרה שהם עומדים להפקיד בידינו...
אלוהים ישמור כמה שהעולם בו אנחנו חיים רקוב. הרי אף אחד במערכת המשפטית, בכל מהלך המשפט, לא באמת רואה את טובת הילדה מול עיניו, אלא את העכוז הלבנבן שלו עצמו, עליו הוא שומר מכל משמר. האם השאלה אם קיים איזה פסיק משפטי כזה או אחר משנה במשהו *מהותי* את העובדה הברורה שאנחנו טובים יותר לליבי מאשר בית הילדים מס' 3??? הרי הבאנו עוד כמה מסמכים שמוכיחים יכולת כלכלית! אבל מה זה חשוב - אני בטוח שהבחור יטפח לעצמו על השכם, ואף יזכה למחמאות על עינו החדה ושכלו הבהיר, בעזרתו הצליח לזהות פרצה בטיעונים והפך את התהליך למסורבל, קשה ויקר קצת יותר... הרי הוא מבצע את תפקידו בשירותה של אתנה אלת הצדק (@%#$^%^)... טוב, די עם זה!
מחר בבוקר נפגוש את מיכאל ונראה מתי ניסע לבקר את ליבי.
Keep the faith
נ.ב. אין מילים בפינו כדי להודות, מעמקי ליבנו ונשמתנו לאנשים הבאים (ששמות חלקם לא יחשפו, אך הם ידועים ומוערכים): אלכס מטף, מזכיר הקיבוץ, מרי, מיכאל מקראס ועוד כמה שיודעים לבד, על המאמצים שהשקיעו למען האושר שלנו. תבוא עליכם הברכה! לוקסלרים שהייתם איתנו בשעה הקשה, למרות שהיה לכם די משלכם, למושיקו וסנה שניסו לעודד.. שיהיה לכם המון בהצלחה
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה