כמו שאומרים לפעמים בקומיקס................... אחרי 100 שנה......... חוזרים לכתוב.
התקופה האחרונה לחוצה וקשה לנו. בצד שלי יש תקופה מטורפת בעבודה, בצד של קה - קודם כל יש חזרה לעבודה (נגמרה חופשת הלידה ועוד לא התחיל החופש הגדול), וחוץ מזה, עייפות מצטברת של טיפול יום-יומי בפעוטה אנרגטית, חסרת פחד ומעצורים. אולי באמת ילדים זה שמחה, מה שבטוח, ילדים זה שחיקה!
טוב נו, די...די... אנחנו לא מסכנים! אני מקווה שחסרי המזל שנפגשים אתנו כל יום מצליחים להבחין באושר הפנימי שלנו מבעד למסך הערפל של השגרה. אם לא, יהי הבלוג עדות אילמת אך כתובה: בבסיס, בפנים, במקום שממנו שואבים את העסיס הזה שנקרא משמעות, יש לנו היום באר במקום ברז. נשאר לנו רק להתאים מחדש את הצנרת.. ועד אז, מן הסתם יהיו דליפות והפרשי לחצים...
ברוכים הבאים לקיץ! חם, ימים ארוכים, משחקי מים, ים, בריכה, שיזוף... לא שהיה ממש חורף (בעצם לנו כן היה - מינוס 20 לא מספיק?), אבל ברור שאין מה להשוות.
ליבי שלנו הפכה לישראלית לכל דבר. נכון שכבר במהלך שלושת החודשים הראשונים ראינו את השינוי מתהווה, אך השינוי, כמו האביב, היה "רך", "עגול"... ואז, פתאום, בום טראח - בא הקיץ! באיבחת שמש חדה עלו הטמפרטורות, האויר סביבנו הפך הביל והחגיגה התחילה.
... היא שזופה, מסתובבת בגופיות, משחקת בממטרות, ה"שפה" שלה עלתה מדרגה מבחינת עושר הצלילים שלה וגם מבחינת העוצמות; היא מבינה כל מה שאומרים, כולל משפטים מורכבים ("תביאי בבקשה את הכובע הלבן שלך - הוא תלוי ליד הדלת בחדר")... והיא חוגגת.
אתמול היינו בבריכה בפעם הראשונה. איזה אושר! לא יתואר... עזבו אתכם מבית השואבה - בואו לראות את ליבי בבריכה! איזה צהלות של שמחה וגיל! צללנו ביחד והשתוללנו; היה קצר יחסית, אבל אינטנסיבי... קיץ כבר אמרנו?
לפני שאסיים -
מזל טוב ליום הולדת שנתיים (באיחור אלגנטי) לגאיה וקסלר ולבלה ארנלדס.
איחולי הצלחה לק+ש שחזרו ממש עכשיו מביקור ראשון בקראס לקראת אימוץ.
להת'
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
נועם, התברכנו ובאנו לקיץ שלכם. התאורים מקסימים, ומי שרואה את ליבי מדי פעם ואת הישראלייתיות שלה מוקסם כל פעם מחדש מהקסם האישי, התבונה, האופטימיות השורה על כל התנהלותה. אך מה שמדליק כל כך אצלה הוא התושיה שלה לצאת ממצבים מביכים וקשים ולהוציא מהם את הטוב.
השבמחקואתה - פשוט כותב נפלא!! הלואי והיית כותב יותר.