... באמת שאין לנו הרבה מה לספר היום. לא היינו צריכים לעשות כלום, לא היה לנו כח ליותר מדי, והיינו צריכים את הסתם יום הזה כדי להירגע מההתרגשות של אתמול.
אז ככה: היה קר היום! מינוס 20 + רוח. כשיצאנו החוצה - לבושים בכל השכבות וההגנות - פשוט קפאו לנו חלקי הפנים שהיו חשופים. ככה בערך נראתי ביציאה לדרך מהמלון, ואל נא תתבלבלו, יש שם עוד כמה שכבות מתחת..
נפגשנו עם הוקסלרים במסעדת קרטושקאלאך (כן, יש דבר כזה) ואח"כ ליוו אותנו למלון כי שם כבר מכירים את הטעם שלהם בקפה.
האירוע היחיד שבאמת היה ראוי לציון היום הוא שהזוגות האמריקאים (יש במלון 3 או אולי אפילו 4 כאלה) קיבלו היום את הילדים שלהם. זה קרה בדיוק כשישבנו עם הוקסלרים בלובי ופתאום הם נכנסים עם הילדים... (שלהם קצת יותר מבוגרים, שנתיים וחצי עד 4). היה מאוד מרגש, למרות שאין לנו קשר איתם.
מחר צפוי לנו בערך אותו הדבר, וביום שני נתחיל את החפיפה עם בית הילדים ונבקר את ליבי שלנו.
אז זהו, כמו שאמרתי - סתם יום, אבל פינקתי בתמונה, נכון?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
וואו! איזה אושר! היינו כאן במתח רציני... חושבת עליכן המון, המשיכו לכתוב- קוראת בשקיקה. חיבוק מחמם מגלגל רן וזוזי.
השבמחקקרן ונועם,
השבמחקאני שמחה באושרכם הגדול.
מחכה בקוצר רוח לשמוע ממך, כשאת כבר כאן.
להתראות, ליאורה