סופ"ש אחרון בקראס?

שבת 16.02

שבת בבוקר, יום יפה (טוב - לא בדיוק.. מינוס 15 לפחות, ועננים), אמא שותה המון קפה (נכון - אבא סחב אותו מטייבה, על חצי עולם, עד סיביר. אז שלא תשתה?), אבא קורא המון עיתון (אה.. נו.. אבא אמנם מסוגל לקרוא את רוב הא"ב הקירילי המשוגע הזה, אבל אין לו שום מושג מה אומרות המילים), ולי יתנו המון בלון... כן, אם היא הייתה כאן! היינו נותנים לה הרבה יותר מבלון - היינו צובעים בשבילה את השלכת בירוק, אבל בינתיים היא לא.

אז אמא ואבא ירדו לסופרמרקט והצטיידו לקראת יום שני הקרוב. המקרר מלא, ממש כמו בישראל, וממש *לא* כמו ברוסיה; קנינו חיתולים - למרות שבבית הילדים ליבי לא לובשת חיתולים, אנחנו מעדיפים שיהיו לה, לפחות עד שנגיע הביתה. עוד מעט נצא לקנות עוד קצת ציוד נלווה - סיר, כמה צעצועי אמבטיה, עוד קצת משחקים, פריטי לבוש חיוניים - תחתונים וכמובן, חרמונית או משהו בסגנון, כי שום דבר שהבאנו איתנו לא מספיק גדול, ו/או לא מספיק חם לאקלים הידידותי כל כך של האזור החמים הזה.

ביקרנו אתמול בערב אצל הוקסלרים. גאיה כבר אצלם וחוגגת את עצמאותה. עפ"י התאור שלהם, היו כשעתיים של צרחות ובכי, עד שהוקסלר פתח את הטיולון שהם סחבו מהארץ - וזה היה השטיק שעבד. הילדה טיפסה אליו והבכי פסק. כשאנחנו הגענו, בערך ב- 9 בערב, הגברת כבר היתה שקטה, אם כי ניסתה להתחבא ממני מאחורי הטלויזיה. אחרי כ- 10 דק' נרדמה בטיולון והותירה בדירה שני הורים חדשים מעוכים למדי אבל בהחלט מאושרים.

היום שמענו את המשך הסיפור: התעוררה בלילה כי קיבלה מכה מהקצה של המיטה (אאוצ') ולקח כשעה להרגיע אותה. ישנה בינוני מ-2 עד 6 בבוקר. בסה"כ סביר לגמרי בעיני, אם כי כידוע, צרות של אחרים הן תמיד קלות יותר להתמודדות...

יצאנו אחה"צ לקניות ההשלמה שהוזכרו לעיל. צעדנו לנו בחן ובאלגנטיות ברחוב מירה (רודיאו-דרייב המקומי) אל חנות הילדים שנמצאת בו. זו חנות של 3 קומות שיש בה כמעט כל מה שילד רוסי בגיל 0-10 זקוק לו. היו לנו אמנם כמה בעיות מינוריות: איך לכל הרוחות אומרים תחתונים ברוסית (אין בשיחון שהבאנו), לא כל הבגדים קלעו בדיוק לטעם שלנו, וכו'... כמו שאמרתי, דברים מינוריים שנפתרו בקלות ובמיומנות - אנחנו כבר ותיקים כאן בקראס.
בערב זכינו לביקור של הוקסלרים המופלאים בהרכב מלא, כולל ה"קוסמונאוטית" בחליפת החורף הסגולה שלה. בילו אצלנו בכיף, לא היה בכי, לא פחדה מאיתנו אך גילתה זהירות בריאה, שיחקה בצעצועים לעתיד של ליבי, כרסמה ביסקוויט, היה ממש נחמד. אחרי שיצאו למסע הארוך חזרה לדירתם (כ- 150 מ' בקו אוירי), התפנינו לבשל ארוחת ערב - סופסוף אוכלים בבית. מנת היום: שעועית ברוטב עגבניות, ורניקי תפ"א והספיישל - סלט כרוב וגזר קצוץ טרי! כמה התגעגענו לסלט ירקות... עכשיו אנחנו חולמים על החומוס של אבו-אדהם... ועל דשא ירוק... ועל הבית... עוד שבוע (טפו טפו טפו, חמסה חמסה, מלח מים מלח מים) ואינשאללה נראה את כולם!

מחר אנחנו מתוכננים לנסוע לסטולבי. זו שמורת טבע עם סלעים בצורות מאוד מיוחדות, יחודיות לכאן. אנחנו עוד לא בדיוק יודעים איך ומה, אבל מבטיחים לעדכן. להת' בינתיים.

יום א' 17.02

השכמנו קום ויצאנו לסטולבי. לפני הנסיעה לא ידענו הרבה על המקום ומה יהיה שם - האם זו הליכה רגלית? אולי יש רכבל? מה בדיוק עושים שם? הסיפור המלא ארוך מדי ונקדיש לו פוסט נפרד. בקצרה - מדובר בהליכה רגלית לא קלה בכלל של כ- 6 ק"מ בשלג עד הסלעים עצמם, ועוד סיבוב של כשעה+ באיזור הסלעים עצמם. קרתה לנו תקלה חמורה בדרך - הרגלים של קרן פשוט קפאו (נראה לנו שהגרביים הטרמיות האלה הן מהסוג הלא נכון - הן מיועדות לשמור על הקור ולא על החום). בכל אופן, היא נאלצה לחזור לרכב ולחכות שם.. 3 שעות, בלי קפה, שירותים או חימום, חוץ מזה של האוטו. נשמע נורא, אבל מה זה בשביל מישהי שרגילה לחכות 13 שעות בשדה תעופה... באמת נורא חבל! לפחות יש תמונות... כפי שאמרתי, נקדיש לזה פוסט נפרד.

חזרנו בערך בארבע אחה"צ ואחרי מנוחה קלה יצאנו למסעדה הטורקית כדי לחגוג את הערב האחרון בחיים שלנו לפני ליבי (חמסה חמסה וכו'). היה נחמד וכיף כרגיל. גאיה שלהם מצחיקה ומתוקה. משם הלכנו למלון, והנה אנחנו. עוד כמה מילים על העתיד: עוד פחות מ- 24 ש' נקבל את ליבי. אתם בטח מתארים לעצמכם שהבטן לא לגמרי רגועה, אבל רציתי רק להתייחס לעניין אחד - אנחנו לא יודעים אם נוכל לעדכן מחר את הבלוג אחרי שנקבל אותה, ומתי בכלל. מן הסתם נהפוך למעט פחות ניידים עם ליבי... אי לכך - אנא סבלנותכם. נשתדל לתת לפחות הודעה שהכל עבר בשלום.

אחלו לנו בהצלחה!