סידורים אחרונים בקראס..

גבירותי ורבותי - זהו זה. הכל מוכן! הדרכון של ליבי בידינו, וגם תיק התעודות עב הכרס (נשלם עליו אוברוויט...), החשבונות שולמו ואנחנו מוכנים ומזומנים. בעוד כשעתיים וחצי נעלה על האוטו בדרך לנמל התעופה ימלינובו וניפרד מקראס לתמיד (או לפחות להרבה זמן).

זה הפוסט האחרון שלנו מקראס. היו לנו יומיים מאתגרים (בהיעדר מילה אחרת): ליבי נפלאה, והקליטה שלה אצלנו היתה חלקה וקרובה למושלמת: היא אוכלת ושותה, צוחקת ומשחקת, ישנה היטב והיציאות בסדר... היא מוקפת המון אהבה... כל מה שגור גורילה צריך.
אנחנו, לעומת זאת היינו צריכים להתמודד עם כמה סידורים קטנים - קרן יצאה אתמול לטפל בניירת, ואני נשארתי עם ליבי. זה לא פשוט להעביר 7 שעות עם ילדה בת שנה וחצי בתוך דירה של 2 חדרים, כמה משחקים וזהו. בחוץ מינוס 10 ואם רוצים לצאת צריך להתלבש בחרמונית וכו' - סיפור של רבע שעה לכל כיוון... ומה בדיוק תעשה בחוץ? ליבי יכולה רק להתגלגל עם החרמונית הזו.
אבל אל תרחמו עלי - קרן עברה 4 משרדים ממשלתיים *רוסים* שונים שבכל אחד מהם צריך למלא טפסים, למצוא את האחראי (זה שמטפל בעניין האימוץ, ואף אחד לא בדיוק יודע מי הוא, כי אימוץ זה סיפור מסובך), להתחכך במאות רוסים אחרים נודפי ניחוחות וודקה ודגים כבושים... הדרך להגשמת החלום רצופה התמודדויות מאתגרות בכל תחומי החיים!
היום בבוקר עוד היתה לה "קפיצה" למשרד הדרכונים כדי להביא את הדרכון...

אבל זהו זה - הכל בידינו ואנחנו יכולים להיפרד ממיכאל (הנפלא, שהפך עולמות עבורנו, דאג איתנו, כאב איתנו והעיקר, הצליח להעביר את ההחלטה החיובית במשפט- תודה ענקית), מהמלון (שעזבנו כבר לפני שבוע, אך זכר האספרסו בלובי עוד יבליח בקרבנו לעד), מהעיר, מהשלג ומסיביר.

הפוסט הבא שלנו ייכתב אולי ממוסקבה, ואולי מישראל. עד אז, תודה אחרונה וגדולה לכולכם: המשפחות שלנו, החברים שלנו, אלה שעזרו לנו - מי מאחורי הקלעים ומי על הבמה, המגיבים בבלוג והקוראים השקטים; על התמיכה, התקווה, האצבעות השבורות והשיניים החורקות.
הייתם איתנו בהגשמת החלום שלנו. תבוא עליכם הברכה.


להת'
ק+נ, קרסנויארסק, סיביר, רוסיה, 20.02.2008 15:15