עוד יום חלף עבר לו.. בעוד יומיים, ליבי תהיה בת שנה ושבעה חודשים, וקרן ואני נהיה חזרה בארץ כבר שבוע. קשה להאמין איך דברים משתנים כל כך מהר. לפני פחות מחודש עוד חשבנו איפה לעזאזל נקנה קומקום חשמלי בקראס... לפני שבועיים עוד התלהבנו מזה שליבי צחקה בקול רם... והיום שמעתי מקה את המשפט הבא: "כמה אנרגיה יש לילדה הזו... היא גומרת אותי"! ליבי פשוט משתנה ופורחת.
רצה והולכת לכאן ולשם, בדקת גבולות, משחקת, מתמסרת למגע וחיבוק... העבר החקלאי שבי השחיל לזרם התודעה שלי את הביטוי "צומחת כמו תירס בקיץ", ומי שהתנסה, מבין.
לידיעת קוראי הבלוג (אם עדיין יש כאלה) - קה ואנוכי שוחחנו מעט על הבלוג ועל עתידו (תגובות בנושא לא היו) והחלטנו שנמשיך לכתוב. אם כדי שלליבי תהיה "היסטוריה", לפחות עד שתגיע לגיל בו אנחנו מתחילים לאסוף לנו זכרונות מתומללים; אם בגלל "זכות הציבור לדעת" - יש עוד אנשים שאימצו/מאמצים/יאמצו, ואם מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, כתחביב שלנו.
להתראות בינתיים
רצה והולכת לכאן ולשם, בדקת גבולות, משחקת, מתמסרת למגע וחיבוק... העבר החקלאי שבי השחיל לזרם התודעה שלי את הביטוי "צומחת כמו תירס בקיץ", ומי שהתנסה, מבין.
לידיעת קוראי הבלוג (אם עדיין יש כאלה) - קה ואנוכי שוחחנו מעט על הבלוג ועל עתידו (תגובות בנושא לא היו) והחלטנו שנמשיך לכתוב. אם כדי שלליבי תהיה "היסטוריה", לפחות עד שתגיע לגיל בו אנחנו מתחילים לאסוף לנו זכרונות מתומללים; אם בגלל "זכות הציבור לדעת" - יש עוד אנשים שאימצו/מאמצים/יאמצו, ואם מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, כתחביב שלנו.
להתראות בינתיים
רשומות
I read it constantly!!! That's my way of being update :-), please continue, I'm all in favor.
השבמחקOf course for people near you there is not much need, but don't forget your dear friends abroad :-)
Love you and very happy for you,
Tamar and Marco