סוף סוף נגמר הסופ"ש... קשה להאמין שאדם נורמלי כותב את זה בכזו שמחה, אבל אנחנו הרי לא בדיוק בסיטואציה נורמלית, ובכלל - קראס היא עיר תעשייתית, ובסופ"ש לא קורה כאן כלום. במהלך הסופ"ש אין ביקורים בבית הילדים מס' 3 - בסוסנובובורסק דווקא אפשר לבקר בשבת, והוקסלרים ומושיקו וסנה אכן נסעו.
אבל הסופ"ש נגמר, ואנחנו מתכוננים לנסוע לבקר את ליבי שלנו בפעם הראשונה... כלמר, בפעם הראשונה מאז הפכה לליבי שלנו - לא רק עבורנו, אלא עבור כל מאן דבעי. אתמול קנינו לה שני צעצועים חדשים לקראת המפגש: פלאפון צעצוע (היא מאוד אוהבת פלאפונים, וקצת מסוכן לתת לה את שלנו), ולוח מגנטי לציור. שני הצעצועים מעודדים פעילות יזומה שלה, ומתגמלים אותה... חינוכי ביותר בעולמנו הקפיטליסטי והחומרני. קנינו גם דיסק של באך כדי שתהיה מוסיקה בחדר בזמן המפגש. בפעם הקודמת ניסינו את זה (עם לו ריד, ישמרנו השם...) וההרגשה היא אחרת לגמרי.. מלבד זה - קצת קולטורה!
אנחנו עוד לא ממש רגילים לרעיון, וצריך ללמוד לחשוב על ליבי כשלנו למרות שהיא בעצם לא איתנו....
מעבר לזה, אין הרבה חדשות. כנראה שנצטרך לחפש לנו דירה לכמה ימים כי המלון מלא לקראת הועידה שהוזכרה בעבר. אני גם רוצה להודות לכל מי שקורא ומגיב - זה חשוב לנו.. תודה!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
רשומות
הי קרן ונועם
השבמחקהיה מאוד מרגש לקרוא את כל מה שעבר עליכם ועוד יותר מרגש לדעת שליבי כבר שלכם, ושרוב הביורוקרטיה המייגעת כבר מאחוריכם.
קרן, אני בטוחה שכיתה ט4 נשמעת לך ברגע זה כמו עב"ם על שביל החלב, אבל רציתי רק להגיד לך שהם כיתה מקסימה ועשית איתם עבודה נהדרת. אני נהנית איתם ומשתדלת לפחות לשמור על הקיים עד שתחזרי.
ט4 ואני מתרגשים ושמחים איתכם ומחכים שתחזרו מן הכפור
נעמי
היי קרן ונועם,
השבמחקהתרגשתי עד מאוד לקרוא את כל חוויותכם,אני מאושרת לשמוע שחלומכם סופסוף התגשם וליבי אתכם.
אאחל לכם שתהיו משפחה מאושרת ומופלאה
מיפעת צור